האם קרה משהו לילד?

לפני כשלושה חודשים התקשרה אלי ריקי , שם בדוי, וביקשה להיפגש דחוף. קבענו פגישה וזה הסיפור שלה.

"...כשהתקשרתי אלייך, יצאתי מהגן של הבן שלי, שעוד מעט עולה לכיתה א. הגעתי כי הגננת ביקשה להיפגש, רום, שם בדוי, כמובן לא יכול היה להתפנות, אז הלכתי לבד. מה קרה שאלתי את הגננת?. תגידי סיון, קרה לילד משהו בבית, או שיש משהו אחר?. הילדה כבר הרבה זמן מופנם, ובימים האחרונים  בורח לו פיפי לפעמים. אנחנו לא מכירים את זה אצלו.

נדהמתי, איך לא ראיתי. לקחתי אוויר, והסברתי לגננת כי רום ואני במשבר זוגי, יש לפעמים ויכוחים בבית, אנחנו לא יושבים יחד עם הילדים, ומייד חשבתי מה עם 2 הגדולים יותר?.

דיברתם עם הילדים שאלה אותי?. כמובן שלא, עניתי לה. מה פתאום.....

תראי ריקי, אני לא רוצה להיכנס לחייכם הפרטיים, אבל משהו דרמטי עובר בבית, אם זו ההשפעה על הבן שלך. אתם חייבים עזרה.

יצאתי נסערת, כועסת וכואבת. נזכרתי שנורית חברה קרובה שלי סיפרה לי שהם היו אצלך בייעוץ, התקשרתי אליה, סיפרתי לה, והיא נתנה לי את הנייד שלך ואני כאן."

ברור שכאן התחיל תהליך ייעוץ וליווי זוגי יעיל, ממוקד.

הסיפור הזה אינו יחיד, וגם לא מיוחד. כאשר יש ויכוחים בבית, ההולכים ומתארכים, ובטח הגולשים לכיוון יחסינו לאן?.... אנו ממוקדים באופן טבעי בעצמנו ובריב. רובנו, לא שמים לב מספיק שהילדים, ולא משנה מה גילם, חווים, מרגישים וגם שומעים, (גם אם נדמה לכם שהם ישנים). הסנסורים של הילדים רגישים הרבה יותר משלנו. באופן טבעי, אנו ההורים זה הביטחון שלהם. זו ההגנה שלהם, וברגע שיש דרמה והתרחקות רגשית ובטח פיזית, הם הראשונים להרגיש. דרך אגב, לפעמים עוד לפני ההורים. למה?, חישבו רגע מה קורה לכם כשאתם סתם מתווכחים על משהו. באופן טבעי אתם מתרחקים, פחות מדברים, מרימים לפעמים את הקול. זה מספיק. הסנסורים שלהם התעוררו.

לכן אני מבקש ומציע, אם יש בבית משבר, דברו עם הילדים בהתאמה לגילם. התייעצו עם הגננות,יועצות חינוכיות בבתי הספר. הילדים חייבים לדעת שמשהו קורה, ולהעביר להם מסר מרגיע, לפחות עד שתדעו אתם לאן זה הולך. בהצלחה.