הלכתי לאיבוד

הלכתי לאיבוד, אמרה לי נעמי, (שם בדוי), ולא הוסיפה, הורידה את הראש ושקעה בתוך עצמה.

מה את לא מוצאת שאלתי?..

הרימה את הראש, וראיתי את העצב, "את עצמי בזוגיות".

בעבר ידעתי בדיוק למה התחתנו, מה אני רוצה, למה לצפות, ופתאום אני כבר לא בטוחה מה אני רוצה, ויותר חשוב, מה אני מרגישה.

לפעמים אני מרגישה כשחקנית בחיי, מישהי שהתחפשה לנעמי. וזו לא אני.

מכאן התחילו סדרת מפגשים ונראה שהדברים כיום כבר הרבה יותר טובים, וגם איציק הצטרף אלינו.

אני כותב את זה, כי חשוב להבין כי כולנו שחקנים בחיים, ולא פעם אנו הולכים לאיבוד במשחק, ופתאום לא בטוחים בעצמנו, מי אנחנו באמת, מה אנו רוצים להשיג, מה חשוב לנו, לא מה חשוב לאחרים. חשוב לראות את העיקר, לצאת מהמסכות, מהתחפושות, ולחיות את עצמנו.

זה לא אומר שצריך לזרוק הכל, שתקופה לא טובה סוגרת או מחבלת בתקופות שעברו, או בבני זוג ו/או משפחות. זה אומר שחשוב מדי פעם להתסכל במראה, לתת לעצמנו דין וחשבון, לתקן את מה שצריך ולהמשיך הלאה. אחרת.... הפער בין השחקן למציאות גדלה ואיתה  הכאב ותחושת התיסכול, וזה גולש להתרחקות מבני הזוג, שלא מבינים מה קורה.

לכן ההמלצה שלי, היו כנים קודם כל עם עצמכם, שתפו את בני הזוג, או מישהו קרוב אחר, בלבטים, בחששות, בתחושות, אל תחיו בתוך תחפושת שאינה אתם.