על תקיעות בקריירה ובחיים
נאווה (שם בדוי) עבדה שנים רבות בתחום ההייטק. לפני כשנתיים פוטרה מעבודתה, בשל שינויי בעלות בחברה בה עבדה.
לקחה לעצמה חודשיים להתאושש, לנוח ולטייל. ומאז מחפשת עבודה ולא מוצאת.
ניהלנו שיחה ארוכה, ישבנו בבית קפה בתל אביב. "אני שולחת קורות חיים לכל העולם ואשתו", "כמעט לא חוזרים. כשחוזרים אלי, מציעים לי משכורת מגוחכת, שאני בשום אופן לא מוכנה לקבל". " ובכלל, תהליכי הגיוס נהיו מורכבים, חברות מקשות על מועמדים להתקבל, מחפשים רק צעירות ויפות שמוכנות לעבוד בשכר רעב".
מהו אותו שכר רעב שאת מדברת עליו? "12 אלף שקלים בסיס, ורכב". אני בשביל משכורת כזאת איני יוצאת מן הבית". "הרווחתי 25 אלף ובונוסים... ממש חוצפה".
מה מצבך הכלכלי כיום? "אני שבורה, הבנק חסם לי את החשבון, הורי עוזרים לי, ככל יכולתם, הגרוש זורק כמה שקלים בחודש"
אז בואי נסתכל על זה.... אם את לא יוצאת לעבודה מיידית, את בעצם בצרה צרורה. זה מה שאת אומרת? "כן חייבת עבודה דחוף."
ומה הציעו לך באותו שכר שסרבת? " המשרה היתה בסדר, לא משהו, אבל בסדר. אבל זה שכר מעליב".המעגל הזה נמשך כבר זמן רב.... נאווה משלמת מחירים קשים ביותר. לא אפרט יותר , מחמת צנעת הפרט.
ניהלנו עוד שיחה ארוכה, במהלכה נאווה הבינה בדיוק את המחירים שהיא משלמת על התעקשותה למשכורת גבוהה. אבל האגו הפגוע לא אפשר לה לשנות את הפרדיגמה שלה. לא אפשר לה לוותר, להתאים את עצמה למציאות, גם כשהנחתי אותה מול פניה, כמראה, קלטה לחלוטין, עד כמה היא תקועה - אבל, כפי שהיא היטיבה לנסח את זה: "אני לא אתכופף. יהיה מעסיק שיתכופף, אתה תראה".
ואני ממש מקווה עבורה שיהיה מעביד שיתכופף ומהר, לפני שיפנו אותה מביתה, והיא ושני ילדיה יצאו את עצמם ברחוב...
אני שואל את עצמי עד כמה אגו יכול לתקוע אדם בחיים שלו. מדהים.....
לנאווה לא הצלחתי לסייע, לפחות לא, בשלב זה. אבל משיתוף הסיפור, אולי אחרים ילמדו, ויפתחו עין.
אשמח לשמוע את דעתכם...
שמי דובי צ'יזיק, בן 54. אני יועץ קריירה, מאמן להגשמה ומרצה. אני חבר באגודה הישראלית לייעוץ תעסוקתי ולפיתוח קריירה ICCDA ומנהל פורום ייעוץ קריירה מטעם Tapuz.co.il המיקוד שלי הוא בסיוע ללקוחותיי לה