הרבה ציפיות היו לו, 
נסע לבד, שכר מקום מטריף לכמה שבועות, לקח ספרים, הלך לנוח.
ביום הרביעי הוא כבר טיפס על הקירות, המחשבות תקפו אותו, החרדות הציקו לו, לא שקט ולא שלווה.

מה קורה לי ?
הוא שואל,

נפגשת עם עצמך, 
אני עונה.

מזמן לא נפגשתם אתה ועצמך,
מזמן לא נתת מקום לכל הקולות הפנימיים שדורשים ממך תשומת לב, היית כל כך עסוק בעבודה, בחברים, בחיי היום יום, ותמיד בעשייה.
כי כשאתה עושה אתה קיים.
עכשיו, בשקט, ברוגע, אין מה לעשות, אין את מי לרצות, אין מטרות.
יש ריק אחד גדול.

ולריק הזה נכנסות מחשבות המטרידות, פחדים משטויות,
רגשות מודחקים, עניינים לא פתורים.
משהו בתוכך מבקש שתשים אליו לב,
נהיה מספיק שקט עד שאתה כבר יכול לשמוע אותו,
עד עכשיו הוא לחש, לא שמעת, כל הסחות הדעת היו קולניות יותר ממנו.

דיברנו עוד שעה
חשפנו בעדינות שכבה ועוד שכבה
כל הזמן עודדתי אותו שהכול בסדר איתו

זה בסדר לא להיות בעשייה
זה בסדר לא להציב מטרות
זה בסדר להרגיש עם זה רע
זה בסדר להיות עצוב
זה בסדר להרגיש מבולבל ואובד בחלל
זה בסדר להרגיש בדידות
זה בסדר לרצות חיבוק
זה בסדר לייצר עוד הסחות דעת כדי להימנע מלשמוע את הדממה הצועקת
זה מצוין ששמת לב לזה

הכול בסדר, כל עוד נותנים לזה מקום, לא שופטים, מחבקים בחמלה, משלימים עם כל מה שעולה.
נושמים עמוק.

רגשות מתנהגים כמו סוסי פרא, הם באים והולכים, 
באים בסערה, האדמה רועדת, והולכים כשהם משאירים ענני אבק.

מחשבות הן כמו גלים בים, גם הן הולכות ובאות, קופצות ומטרידות.

אנחנו לא המחשבות והרגשות שלנו, 
יש בנו גרעין שקט של אהבה ושלווה שלא מושפע משום דבר חיצוני שקורה.

אמר רבי נחמן מברסלב: 
הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאד מְאד! וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלּא יִפַּחֵד כְּלָל.

בצד השני של הגשר מחכה לנו אוצר גדול, נפגוש את עצמנו, את עוצמתנו.
חייב הגשר להיות צר, צר מאוד.
אזור מפחיד שנראה כי אין בו מקום לטעויות.
הולכים בזהירות, לא ליפול (למלכודות הרגש והמחשבה)
חייבים להיות מרוכזים בפנים, כמו הליכה על מוט, לאזן את שיווי המשקל ע"י מיקוד פנימה, נעיצת מבט בנקודה אחת, ללא הסחות דעת.
מתוך המיקוד פנימה צומח משהו אחר ונפלא שלא ידענו שנמצא שם.

מצאנו את עצמנו, את נקודת האיזון.

וְהָעִקָּר שֶׁלּא יִפַּחֵד כְּלָל

אין באמת חושך, יש רק מקומות שלא הארנו אותם.
כמו כשנכנסים למערה חשוכה, מדליקים פנס, ואז אמאל'ה
רעש, המולה, ענן של עטלפים ניעור ובורח מהמערה
משב רוח ורעש חזק של ציוצים
מבהיל, מפחיד, בלתי צפוי.

ואז שקט, דממה.
מזה פחדנו ? 
תראה איזה מערה יפה
כמה קריסטלים נוצצים
מי תהום שקטים וקרירים
חיבוק של אמא אדמה.

הכול בסדר !
באמת.