"אם הלב הוא כל כך עוצמתי, מדוע הוא נשבר כל כך בקלות?"

בשנתיים האחרונות החלטתי להתמסר למסע של הלב, 
לזרוק הצידה את כל מה שלמדתי על הצבת מטרות, יעדים, זימון מציאות דרך השכל.

ופשוט להתחבר ללב, לרגש, לסימני הדרך, לצירופי המקרים, לרמזים, לניסים שקורים, לחוויה, לרגע הזה.

המסע כמובן ממשיך.
מה שאני יכולה לספר הוא שברגע שנותנים ללב להוביל, 
מוכנים להרגיש, לכאוב, להתנפץ לרסיסים, להתחבר מחדש לשלמות, לאהבה אינסופית ובלתי מותנית.
ללמוד, להתבונן, לצפות לטוב ביותר על אף הקושי, לזרום עם הלב לחוויות חדשות, להיכנס בפחד, להתעלות על הכישלון.

צומחים בקפיצות קוונטיות.

עושים 10 שנים בשנה אחת.
זה לא קל, אבל בהחלט מתגמל.

דרך הלב הכניסה אותי לגוב האריות והוציאה אותי שבורה אך עוצמתית יותר מתמיד.
דרך הלב ניפצה לרסיסים את החומות, ושחררה לחופשי עוצמה של אהבה אינסופית בלתי מותנית.

דרך הלב מראה לי כל פעם מחדש, שזה בכלל לא משנה מה הראש רוצה, לא תמיד אקבל זאת, כי אם יש לי שיעור ללמוד, 
אלמד אותו בדרך הטובה ביותר, החכמה ביותר, העמוקה ביותר והמתאימה לי ביותר.

דרך הלב מראה לי כל פעם מחדש עד כמה אני אהובה, שלמה, וחיה חיים מלאים.

למי מכם שפוחדים להיפגע, לגעת במקומות כואבים, להתרסק או להיכשל,
אני יכולה לומר רק דבר אחד:
אין חושך, יש רק אור.
הצללים שבנו הם המקומות אליהם אור עדיין לא הגיע.
יותר קשה לשאת את השק הכבד על הגב במשך שנים, מאשר לפתוח אותו, לאוורר את הפחד, ולהאיר את הצללים.

חפשו לכם מקומות ותהליכים שעטופים במרחב אוהב, מקבל ותומך, יש המון כאלו.
ותצמחו להיות מי שנועדתם להיות, מלאכים בגוף אדם.

תמונת פסלו של  Paige Bradley