כבר כמה שנים אני חוקרת את נושא הייעוד, היום קיבלתי תובנה מדהימה בעקבות ספרו של אמיתי מגד.

הגשמת הייעוד שונה אצל נשים וגברים.

ראשית אני רוצה לציין כי בכל אדם יש אנרגיות נשיות וגבריות, וישנם גברים נשיים כמו שיש נשים גבריות.
אבל לצורך ההסבר אתייחס לאנרגיה נשית ולאנרגיה גברית ככיוונים שונים בהגשמת הייעוד.

מהות או אנרגיה נשית היא מעגל, ככזאת, היא מבטאת נצחיות, אין לה רצון להתקדם לשום מקום, יש לה צורך להיות, לחוות, לעטוף את מה שיש.
היא מכילה ונחדרת ע"י המהות הקווית הזכרית.

מהות או אנרגיה גברית היא קווית, יש בה כיוון, יש בה מטרה, היא תמיד מעוניינת להתקדם.
היא רואה את המעגל כמו כר פעולה, בה הקו משפיע ויוצר. כל דבר מהווה מעגל עבור הקו. גם העולם הוא מעגל לחדור אליו, לעבר אותו, להנביט בו את זרעו.

המהות הזכרית מאופיינת בדומיננטיות של חשיבה, ניתוח ועשייה.
המהות הנשית מאופיינת בדומיננטיות של רגש, תחושה ואינטואיציה.

החשיבה הזכרית היא חשיבה מרוחקת, מבינה תופעות ע"י התרחקות מהן וניתוח שלהן.
החשיבה הנקבית היא אינטואיטיבית, הנקבה חשה את המציאות מתוך התנסות בה כפי שהיא.
חוכמה מלאה יכולה לבוא רק משילוב של שתי החוכמות האלו יחד הזכרית והנשית.

הערך העליון של האנרגיה הגברית הוא חופש, ככזאת היא מנסה להתבונן על העולם מבחוץ, מנתחת קובעת לעצמה מטרות ואז פועלת.
פועלת בכך שהיא חודרת לתוך החומר, יוצרת את השינוי שברצונה ליצור ואז חוזרת במהירות החוצה, אל החופש, אל הכלום.

הערך העליון של האנרגיה הנשית לעומתה הוא אהבה, היא עסוקה בלהיות בתוך העולם הזה, ליצור חיבורים וקשרים, לעטוף את העולם באהבה, מה שמאפיין אותה זו החוכמה שבאה מתוך החומר, מתוך החוויה, מתוך ההתנסות. היא עסוקה ביצירת המצע הנפלא ביותר עבור האנרגיה הזכרית לפעול בתוכו.

מתוך ההבדלים האלו נובעים גם ההבדלים באופן בו נכון לבטא ולהגשים את הייעוד אצל נשים וגברים.

ההבדל הראשון:
לקיחת תפקיד של תמיכה או הנהגה.

מתי נכון לנו להנהיג ? רק כאשר החזון והמטרות שלנו ברורים מאוד.
אנרגיה זכרית המתבטאת בהנהגה אמיתית לוקחת אחריות מלאה שהחזון והמטרות שלה יוגשמו.
מנהיג אמיתי מכשיר תומכים שהוא מגייס באופן הטוב ביותר ומלמד אותם כיצד לתמוך בו מתוך עצמם.
זה נכון לגברים ולנשים עם מהות זכרית.

אצל נשים או גברים עם מהות נקבית, הסיפור שונה. 
השאלה הגדולה היא: באיזה אופן נכון לי לבטא את אהבתי לעולם הזה?
הדרך למצוא את התשובה היא הקשבה לכמיהה הפנימית העמוקה של כל אישה לאהבה.
עצם החיבור הרגשי עם הכאב שבכמיהה מוליד את האהבה, והיא זו שמוליכה את האישה. ההיענות לרצון העולם בעקבות הקרנת האהבה יוצרת את הדרך.

ההבדל השני:
בהירות באשר למטרות.

כשגברים אינם בהירים באשר למטרות שלהם הם מאבדים את הקשר עם עצמם. פאסיביות גורמת לגברים מתח, הם חייבים לחשוב, לתכנן, לפעול. העיסוק הזה אינו יוצר מתח מיותר עבורם זה מתח בריא.

אצל נשים או גברים נשיים, מטרות אינן הסיפור. "מהן המטרות שלי ?"
זו לא השאלה הגדולה.
מתן האפשרות לאהבה להוביל, מניע את התהליך ומוביל אותו לידי הגשמתו.

כגברים וכנשים עלינו לבדוק מה המינון הנכון והמדויק לנו עבור הביטוי של האנרגיות הגברית והנשית.
עבור כל אחד המינון שונה.
איך נדע ?
עפ"י ההתנסות ותחושת הרוגע הפנימית.
כשאנחנו פועלים על פי הטבע האמיתי שלנו, משהו בתוכנו נרגע לחלוטין.

לחלקנו נכון יהיה להימצא באחד הקצוות.
לחלקנו נכון להיות היכן שהוא באמצע - שילוב כלשהו של קביעת מטרות ויעדים עם הקשבה ליקום ולצורך של היקום מאיתנו.
אין כאן נכון או לא נכון, אלא דיוק פנימי.