יצא לי לחשוב הרבה לאחרונה על השינוי שעשיתי בחיים שלי, עברתי גירושין, מצאתי את הייעוד שלי ומתוכו עשיתי שינוי קריירה דראסטי מתפקיד יוקרתי בהייטק לטיפול באנשים. וניסיתי להבין את המקור לכל זה. מה היה הדבר האחד שהכי השפיע עליי בתהליך שלי עם עצמי.

הדבר המהותי ביותר היה ככל הנראה מודל אפר"ת (אירוע, פרשנות, רגש, תגובה).

מודל אפר"ת מדבר על להסתכל על דברים מנקודת מבט אחרת. ולמה הכוונה?

בחיים שלנו קורים לנו אירועים, אירועים שאין לנו שליטה או השפעה עליהם, אירועים שהמקור שלהם הוא חיצוני.

באופן אוטומטי, כאשר האירוע קורה, ניתן לראות שאם ניקח שני אנשים שונים, הם יתייחסו אל האירוע בצורה שונה, דבר זה קורה בגלל הפרשנות שאנשים שונים נותנים לאותו הדבר. יתרה מכך, אותו אדם יכול להגיב לאותה הסיטואציה בשתי דרכים שונות כתלות במצב הרוח בו הוא נימצא.

לאחר הפרשנות שהאדם נתן לאירוע, מיד מגיע הרגש, שנובע ישירות מהפרשנות שלו. הרגש הוא תהליך ריגשי פנימי ולכן שלב זה הוא סובייקטיבי. ולבסוף מגיעה התגובה. התגובה היא הפעולה האוטומטית שאדם רגיל לבצע בעקבות הופעת הרגש, והיות והרגש הוא סובייקטיבי, גם התגובה היא סובייקטית, וכפי שאמרנו , מכיוון שזה עניין סובייקטיבי, לאנשים שונים יהיו תגובות שונות לאותו אירוע שהתרחש.

ניקח דוגמא: ילד קיבל במבחן 80. דבר זה הוא עובדה. אם הילד רגיל לקבל 60-70 בדרך כלל, הוא ישמח מאוד בציון שקיבל. אך אם הילד רגיל לקבל 90-100, הוא יתאכזב מאוד מהציון הזה, ולעיתים זה אפילו ילווה בכאב גדול ובכי. כלומר, התגובה לציון 80 מושפעת מהמחשבות שלנו, מהציפיות שלנו וממערכת האמונות שלנו.
אך לכאורה, 80 הוא 80.

אז איך ניתן להגיב אחרת לאותו האירוע ממש?

פה ניכנס מודל אפר"ת. הרעיון הוא לנתק את התגובה האוטומטית שלנו מהאירוע. ואיך עושים זאת?

לוקחים את אותו האירוע ממש ובשלב הראשון, מסתכלים במבט לאחור: מה קרה? מה הייתה התגובה? מזהים את הרגש שקדם לתגובה, ובודקים מה הייתה המחשבה שקדמה לאותו הרגש(פרשנות).

למשל, בדוגמא: הרגש היה אכזבה. מה הייתה המחשבה שקדמה לרגש הזה? אני תלמיד מצטיין, הציפיה שלי מעצמי היא תמיד להוציא ציונים גבוהים, הציפייה של הסביבה ממני היא להצטיין, מה זה יגיד עליי אם אני מוציא ציון נמוך (אגו ותדמית).

ועכשיו מגיע החלק המורכב – כעת עליי לנתק את אותן הציפיות, להרגיע את האגו ולא לפחד מהתדמית ולהגיד לעצמי - זה רק מבחן אחד שבו שגיתי, לבחון היכן טעיתי, האם הטעות נבעה מאי הבנה, מלחץ או אולי מפזיזות ופשוט לתקן. ברגע שאני יודע איפה טעיתי, אני מבין את הדרך הנדרשת כדי לתקן זאת.

הדוגמא שנתתי היא פשוטה מאוד, אך זה נכון לגבי כל דבר בחיים, כל אירוע, כל קטסטרופה שמתרחשים בחיים שלי, ברגע שאדע לזהות את הרגש שלי ואחשוב מה המחשבה שקדמה לרגש הזה, אוכל לבחון את המחשבה ולראות איך אני מנהל אותה ולא היא אותי. זה יוצר לי בהירות לגבי האירוע, וכתוצאה הרגש שלי נירגע מעט.

אבל אל תאמינו לי, קחו את השבוע הקרוב לבחון את זה בעצמכם. כאשר אתם נתקלים ב(א)ירוע שמשפיע עליכם, שימו לב מה ה(פ)רשנות שלכם לעניין ומה ה(ר)גש שעולה שגרמו ל(ת)גובההאוטומטית שלכם. ברגע שתצליחו לראות את המחשבה שעמדה מאחורי הרגש והפרשנות, ותבחנו האם יכלה להיות לכם פרשנות שונה לאירוע וכתוצאה תגובה שונה, או לחילופין, מה התגובה שהייתם רוצים וכתוצאה מכך מה המחשבה שהייתה מובילה לכך.

מאחלת לכולנו שבוע מלא בתובנות.

קרן בנימין - הכוח שבך!
מאמנת רגשית.
לתאום פגישת היכרות: 050-661032