הבוקר התעוררתי אל תוך הראשון בפברואר, החודש הקצר בשנה.
ואיך שיצאתי מפתח הבית מיד אמר לי מורי ורבי: "קדימה שים עליך נעלים ובוא נצא לרוץ, תראה איזה יום יפה בחוץ...."
אגב, מורי ורבי אומר לי את אותו המשפט בכל בוקר ובוקר... גם כאשר השמיים זועפים וגם כשמצב הרוח פושר, וגם כשהגוף עדיין עייף או שצריך ממש למהר.
אותו זה לא מעניין.... "קדימה שים עליך נעלים ובוא נצא לרוץ, תראה איזה יום יפה בחוץ...."

בכלל, מורי ורבי מלמד אותי בכל פעם מחדש (וזה מדהים אותי - הוא תמיד כזה..) את המשמעות של להסתכל על היפה בכל מצב. ולחיות את הרגע הזה....
תמיד היום יפה. תמיד  יש משהו נוסף לחקור, להסתקרן, להיודע, להיות בטוטליות עם הרגע הזה...ומיד לעבור לרגע הבא.
נכון שגם ילדים קטנים הם כאלו?...  טוטאליים ברגע הזה...חוקרים , מתרגשים, נהנים, ונכון גם שהתכונה הזו בדר"כ נעלמת לנו עם השנים?....
זו הסיבה שאני כ"כ אוהב לפגוש את מורי ורבי בכל בוקר מיד כשאני מתעורר, כי הוא מזכיר לי לחזור ולהיות ילד קטן, ולא לוותר! ואם לא בא לי או יש לי מצב רוח, אז הוא מיד פותר אותי ב-"יאללה, תפסיק לילל..."

מדהים אותי פשוט להסתכל עליו - בסקרנות הבלתי נגמרת , בחוסר הפחד שלו להתמודד עם גדולים ממנו וגם מתי לעמוד על שלו ומתי... להסתובב חזרה ולהמשיך בשלו...
זו יכולת מדהימה, תאמינו לי, אני גם לא זוכר שראיתי אותו אי פעם חולה, וגם אם היה קצת אז הוא לא התלונן, לא רצה תשומת לב מיוחדת, פשוט נח לו מספר שעות, או כמה שהגוף שלו דרש, ומיד חזר לפתוח את העניים הגדולות שלו ולחפש ריגוש חדש.

מורי ורבי, הכלב שלי, אני מוקסם ממך בכל יום מחדש. ואני לומד ממך המון רק שתדע... ואני מאמין שאתה יודע את זה, אתה חש....
והנה גם בבוקר הזה, הראשון בפברואר, החודש הקצר בשנה, מיד איך שאני מסיים לכתוב מילים אלו אני מיד יוצא לגינה, נועל את נעלי הריצה ומיד אתה בוודאי תקפוץ עליי כהכנה, לריצה המשותפת שלנו שבמהלכה בוודאי אלמד עוד דבר או שניים על החיים האלו, על הרגע הזה, על הגוף, על הנפש ועל הנשמה

באהבה,
צח
www.zachermon.co.il