אני שוכב על הערסל וכותב.

לרגע מניח את ראשי ומביט אל על ואז רואה את שלל התפוחים המביטים אליי ממעל.

אני שוכב ועץ תפוחים מעליי, לניוטון היתה התגלות באותה סיטואציה (טוב, אולי בלי הערסל....)

וגם סידהרטה בעצמו הגיע להארה בעקבות ישיבה שכזו (ואפילו שינה את שמו).

אז אני שוכב על הערסל בארצו של אותו סידהרטה לאחר יום של עליה וטיפוס לאחד הכפרים השלווים שניתן כאן למצוא, ציפורים מצייצים, ירוק שולט על כל גווניו פה.

וכותב. זה מה שאני עושה.

אולי לא קיבלתי איזו הארה או אאוריקה, אבל כן נגעתי עוד קצת בנפש שלי, וגם של אחרים כך אני מאמין, שרוצים להתחיל מחדש משהו בחיים.

וזה מה שאני מוצא משותף בין ניוטון, סידהרטה ואני, כל אחד בדרכו שלו נוגע ב'אני', וגם מעז לפרסם את תורתו ואת אמונתו ברבים, כדי שיהנו שאר הסובבים.

אני שוכב לי על ערסל ירוק קשור לגזעי עץ תפוח וכותב.

נותן דרור לשטף היצירתיות שעולה מתוך הלב.

מביט רגע למעלה ורואה שתפוח אחד מתחיל להתנדנד...