ציפיות יש רק לכריות... - הבלוג של צח חרמון
ערב.
נכנסת למקום חדש באמצע טיול. קרא לזה גסט האוס או בית אירוח או סתם חדר לשים בו את הראש ללילה.
אתה נכנס ומיד מפעיל את כל החושים, מריח את הריח של האנשים, של התבשילים, של החפצים (כן, אפשר להריח חפצים). אתה מתבונן באסתטיקה, בעיצוב, בחוסר העיצוב, בפשטות, ביופי. אתה מתיישב, נוגע, מלטף, חש איך המקום הזה
עבורך. עדיין לא החלטת האם הוא מתאים לך.
ואז אתה טועם את התה החם שהציעו לך, כן גם לתה הזה יש טעם מיוחד, בדיוק הטעם של המקום הזה.
אתה מקשיב ברקע לצלילים של שאר האנשים בבית, של בחוץ, של הרעש, של השקט ואז אתה מגבש תמונה שלמה לגבי המקום האם הוא באמת מתאים לך.
אם אתה מספיק רגיש אז גם החוש השישי שלך נכנס לפעולה (יש מי שקורא לזה אינטואיציה) ואז... מתקבלת החלטה "הלילה אני נשאר ללון כאן!"
אתה אוכל ארוחת ערב דשנה מהמטבח של המקומיים והולך לישון. לילה טוב. חלומות נעימים.
אתה מניח את הראש על הכרית ונרדם. חולם על היום שהיה, מה ציפית שיקרה ומה באמת קרה, וכמה גדול המרחק בינהם, ואיזה מזל שזה מה שבסוף קרה...
בוקר.
אני שוכב על הגב, שבע בבוקר, אשתי מתעוררת לידי ואני חושק בה (היא אשתי... מותר לי...)
אני בוחר שלא לעשות דבר אבל מצפה בלב שהיא תחשוק גם ותתקרב אליי ושתיגע בי.
אבל היא לא עושה זאת.
והמחשבות רצות...אח, הציפיות, הציפיות, מסיטות אותי לגמרי מהרגע הזה, מהבוקר הנפלא הזה שמציץ מהחלון.
אני מוצא את עצמי ממש נאבק בציפייה ל...
ובמחשבה הנגדית לשחרר את הציפיה ל... עד שאני מותש ומשחרר כל attach
וזה לא משנה אם היא בסוף ניגשה או לא ניגשה (את זה כבר תשאלו אותה...)
כי כשאני באמת משחרר כל attach אז עולה בי מן חיוך כזה של שחרור (של ממש!)אני מניח את הראש על הכרית ונושם כמה נשימות בוקר טוב שמחות.
ומחזיר את אותן ציפיות לאן שהן שייכות.
הרצאות השראה בליווי מוסיקלי דרך סיפור אישי של שינוי מתמיד והגשמת חלומות כדרך חיים. ההרצאות מלוות בקטעי משחק ונגינה (מפתיעה!) על אקורדיון (-: לינק לוידאו קליפ קצרצר על ההרצאה - https://www.youtube.com