שבת שלום לכל החברים והחברות היקרים,

מצרף לכם מכתב שקיבלנו מהדס אקרמן, שעברה טיפול אחד של ריפוי התחברות מחדש,

המכתב מדבר בעד עצמו.

סוף שבוע מקסים

***********************
לליאת המדהימה,

תודה! תודה! תודה!

בבוקר יום שישי אחד קמתי לארגן את בתי לגן. בעודי עומלת על הלבשה והנעלה תוך שירת "בוקר טוב" סוערת, הוא החל להזדחל במעלה הגב שלי. הנה הוא הגיע. הוא לא רצוי, אבל בחוצפתו הוא תמיד נשאר הרבה זמן...

אני מכירה אותו. מגיע כך ללא כל התרעה ובלי יכולת שלי להתגונן. הוא משבית אותי למשך ימים שבהם לנעול נעליים זו משימה שמעבירה אותי כאבי תופת, לבישת חולצה מצריכה אותי לקרוא לבעלי ולהרים את בתי – בואו לא נדבר על זה.

מצב "קוואזימודו". כך אני מגדירה את זה.

זה כאב חד ולוחץ שמשתלט לי בכל פעם צד אחר של איזור הצוואר והכתף. זה אומר שכל ניעת ראש קדימה או אחורה היא בלתי אפשרית. גם לא הפניית הראש לצדדים. וגם לא הרמת היד בצד האמור. לא...היד נשארת צמודה לגוף אחרת יהיה רע. בכלל – אני כזאת חסרת יכולת ותוחלת בימים כאלה, שעדיף שאני לא אעשה כלום לפני שיהיה פה נזק. כך הגעתי אל ליאת. במצב קוואזימודו. אחרי נסיעה מהמפחידות בחיי כי לא יכולתי כהרגלי לבדוק את המראות והרגשתי שחצי מהזמן אני נוהגת "על עיוור".

בטח הייתי נחמדה כמו פילה מנוזלת, או תנינה מיוחמת שגם חווה כאב שיניים בו זמנית. אבל ליאת... זו ליאת.

בחיוך אחד שלה הרגשתי איך פתאום כל העולם מחייך אליי קצת יותר באותו בוקר. כבר משהו השתחרר. חדר הטיפולים גם השרה אוירה מאוד משוחררת ונעימה, וכנראה כבר אז התחיל פה התהליך של השיפור. ישבתי מולה, כולי מכורבלת ממתח וכאב ומנסה להסביר מה כואב לי. הכל!! מה לא ברור?!?

אבל ליאת לא היתה צריכה הסברים. אין לי מושג איך, אבל היא הצליחה להשכיב אותי על מיטת הטיפולים בלי יותר מדי סבל. דאגה שהכל נוח לי, ששום דבר לא כואב, שלא קר לי או חם לי ושהכל נעים ומלטף... וניגשה למלאכה. עצמתי עיניים... בהתחלה רק שמעתי אותה נעה סביבי. אחר כך התחילו גלי חום נעימים כאלה בכל הגוף. ואז התחלתי להריח ריח רענן של הדרים. אני חושבת שזה היה תפוז.

אין לי מושג כמה זמן ארך הטיפול. וזה גם לא משנה. יצאתי מהפגישה עם ליאת מעודדת יותר מהכל. רוח הנתינה שלה פשוט האפילה על כל תחושה פיזית אחרת שהיתה לי בגוף מהרגע שנפגשנו באותו בוקר.

הנסיעה הביתה היתה בטוחה יותר, ורק על זה אני צריכה להודות לך מעתה ועד עולם. יכולתי להביט במראות והכאב הפך נסבל. אבל חוץ מזה... לא ממש הרגשתי את הקסם שלך שכולם מדברים עליו.

כמה טעיתי...

אחר הצהריים פתאום קלטתי: בכל התקפות "קוואזימודו" שהיו לי, והיו לי לא מעט כל כמה שבועות לאחרונה, תוך שעות המצב שלי הדרדר מכאב נסבל לשיתוק! לא עבר הרבה זמן מהפעם הראשונה שהרגשתי את הכאב הראשוני, החלש, ועד שהוא התגבר עד כדי חוסר מסוגלות שלי לזוז כמעט בכל צורה שהיא! ולא רק שאחרי הטיפול עם ליאת המצב לא הדרדר במהירות שאני רגילה אליה, אלא שאף היה שיפור!!! קטן, אבל שיפור!

למחרת בבוקר, התרוממתי מהמיטה, וכשקלטתי את זה דמעתי לבעלי: "לא כואב לי..." הוא שפשף עיניים (בכל זאת, קם משינה...) והפנים שלו היו המומות: "מה, בכלל בכלל?!" עניתי: "אני כמו חדשה!"

וכך, ממצב שבו כבר קיבלתי את העובדה שכש-"קוואזימודו" מגיע אני מנוטרלת לכמעט שבוע, פתאום בבוקר למחרת הוא חלף כלא היה!

מזל שנפגשתי עם ליאת בשישי – כך ניצלה לי השבת...

כמה ימים לאחר מכן הגעתי למכון לפיזיותרפיה לתור שנקבע לי כמה שבועות מראש . בכל זאת, נשבר לי מההתקפות האלה והחלטתי לעשות בירור מעמיק.

הפיזיותרפיסטית בחנה צילום רנטגן של הצוואר שלי ופסקה: "אין הרבה מה לעשות. אני יכולה לשחרר לך את השרירים, אבל ממה שאני רואה יש פה בעיה מבנית בשלד. הצוואר והגב פשוט ישרים מדי, אין לך את העקמומיות שמאפיינת עמוד שדרה אצל רוב בני האדם". יצאתי בהלם.

אין מה לעשות?? אז איך בטיפול אחד ליאת הצליחה להעלים את הכאב??

לליאת פתרונים.

תודה! תודה! תודה!

ושוב תודה!