אם אנחנו נפרדים אני לא יכולה להיות לבד. זה הדבר הכי גרוע שיכול לקראת לי.

אני חייבת מישהו לידי. אני מרגישה תלות בזה!

זה מה שאמרה לי בחורה צעירה בשנות העשרים שהגיעה אלי.

כשהיא עם בן זוג היא מרגישה מצויין.

היא מצליחה למלא את תחושת החוסר שלה דרך העולם החיצוני, דרך זה שהיא פותחת את הלב ובנתינה ולכן היא לא חשה את החוסר שלה בעצמה.

היא פתוחה להתמלא דרך קבלת חום ממנו ודרך עשייה שגורמת לה להיות בתנועה. יש לה שאיפה להיות בחיבור טוטלי לאנשים.

 ולכן הצורך שלה עם הסובבים אותה הוא קיומי. היא הרגישה שהכול נפלא בעולמה ברגעים אלה. זה יתרון וגם בעיה.

כשקורה נתק משמעותי עם מישהו משמעותי מהסובבים אותה, אין לה את מקור "האספקה" החיצוני הזה ואז היא מרגישה מרוקנת, כי זה היה מקור קיומי עבורה. היא הייתה בנתינה וכך היא הגשימה את מי שחשוב לה להיות ולא הרגישה את החוסר שלה בעצמה.

וכשאין בסביבתה מישהו כזה, עולה תחושת החוסר. אין עבור מי להיות, את מי להכיל. אין את ההגשמה שלה את עצמה.

כשאנשים כאלה לא מצליחים למלא את תחושת החוסר העצמי. לא מרגישים את המלאות הרגשית שמתקבלת דרך אדם חיצוני או ההחברה או דרך העשייה שלהם כלפי העולם. הרבה פעמים קורה כי הם לא מחוברים אל עצמם.

כשהיא לא בזוגיות, היא מזהה שהיא לא מצליחה ליצור את האספקה של המלאות דרך

המקור החיצוני בחייה.

לכן הפתרון שלה הוא לבחור לחיות בפתיחות עם הלב שלה – הפעם לעצמה וכשהיא מחוברת לעצמה.

הנתינה שלה לא תרוקן אותה אלא תגשים את מי שהיא ולא רק את ההכלה והעשייה שלה למען אחרים.

ואז אין תלות רגשית - יש יציבות ואיזון בחייה.

זוגיות אחרת נכונה יותר תגיע ממקום שליו ולא לחוץ.

#נטלי_אבישר_מחברת_נשים_להאמין_בעצמן!