לפעמים יש לנו איזו בעיה עם הילדים שלנו,כמו למשל בסיפור כאן. הגיעה אלי אמא עם ביתה בת ה-3 שהתלוננה על כאבי בטן. הכאבים היו במהלך כל היום בגן,בבית,ביום ובלילה.האמא הלכה איתה לבדיקות אצל כל מיני רופאים ולא נמצא דבר,הילדה בריאה לחלוטין. ואז הופנתה אלי לאיבחון ואולי אני אמצא מה הבעיה. כאשר ראיתי את הילדה הבנתי שהבריאות היא לא הבעיה,הבריאות הנפשית היא כאן הבעיה, שאלתי את האמא שאלות על התנהגותה וגם ראיתי איך הילדה מנסה למשוך כאן אצלי תשומת לב במהלך כל המפגש, מה שאמרנו לה היא עשתה בדיוק ההפך,גם לא כל כך רצתה לתת לי לראות את כפות רגליה,נראה לי שהיא בעצמה ידעה שאין לה כלום ואם אני אבדוק את כפות רגליה לא אמצא דבר,זהוי החכמה של הילדה החכמה הזו. נתתי הוראות לאמא איך להתנהג ומה לעשות ולא לוותר. לאחר שבוע האמא מתקשרת ומספרת לי שבתחילה היו המון צעקות ובכי וכאן האמא לא וויתרה ושמה גבולות ועמדה על שלה ופתאום אין יותר כאבי בטן,לא בבית ולא בגן,הילדה מתנהגת בשקט הבית שקט ונעים . מה שצריך לפעמים אצל ילדים זו תשומת לב לגבולות, לליטוף ולא צעקות, כך גם מצאתי ילדים שאמרו שיש להם בעיית קשב וריכוז כאשר למעשה הם היו בסדר גמור רק קצת תשומת לב,קצת לשים גבולות ואז פתאום הכל נראה אחרת.