כולם אומרים כי הזמן הזה של חגי תשרי הוא זמן של חשבון נפש.
גם אני עשיתי אחד כזה עם עצמי
סיכמתי את השנה החולפת וגם הגעתי להחלטות. 

השנה החולפת שנת תשע''ו היתה שנה מאד מורכבת עבורי.
את האמת? את רוב הקשיים שבה הדחקתי, כי כלפי חוץ אני משדרת 'עסקים כרגיל'.
אבל לא ניתן להתעלם מכל מה שעבר עלי בשנה הזו, ובמשמעויות של כל אלו עלי.
אימי חלתה. אני הריתי. אימי נפטרה. אני ילדתי. בִּתי התינוקת חלתה, ואז החלימה. ויחד איתה גם אני התחלתי להחלים מכל אלו.
ובדרך הזו הבנתי שגם אם אין לי תשובות לגבי הדברים החדשים שיתרגשו עלי ועל העסק שלי בשנת תשע''ז, אני חייבת לפנות מקום לנשום, לחשוב, להחלים, לבנות מחדש. אני צריכה להיפרד מכמה עיסוקים כדי לפנות מקום לכל אלו, ולדברים החדשים. 

כך בדיוק בעסקים --
פעמים רבות אני אומרת שכל בעל עסק צריך לפעמים לדעת להיפרד ביוזמתו מלקוחות.
גם אם לא ברור מהיכן תגיע ההכנסה החסרה בגין הפרידה הזו.
משום שעצם פינוי הזמן והאנרגיה, יאפשר למישהו חדש להיכנס.

אז אני מתכוונת לעמוד מאחורי המילה שלי. ולהיפרד מהתפקידים שלקחתי על עצמי בהנהגת הארגון המדהים הזה. אני נפרדת מתפקידי כרכזת, עוד לפני שהתחלתי לבנות את הריכוז החשוב הזה שלי, אני בוחרת לסיים את התפקיד.
מי שבוחרת מהלב לעמוד בעמדה של הובלה ומנהיגות, לא תוכל להימנע מעמדה זו לאורך זמן. אבל לעת עתה אני נפרדת מהתפקיד הזה, חוזרת להיות חברה מן המניין בארגון. להסתובב בין הקבוצות ללא תפקיד בכיר וללא עמדת מובילות, ולפנות לעצמי זמן ואנרגיה כדי להחלים ולחזור בכוחות מחודשים להובלה עם כל הלב, ובכל הכח.

אני מבקשת לומר תודה מקרב לב לרכזים בהווה ובעבר – עטליה, יניב, אריה, גנית, אסנת, עדי ושרון, שהשקיעו ומשקיעים מחוכמתם, נסיונם, מירצם, זמנם ואהבתם לכל אחת ואחד מכם – בעלות ובעלי העסקים בארגון הזה. הרכזים הם הזרוע המבצעת של הנהלת הארגון. והעשייה שלהם היא ההצלחה הפרטית של כל אחת ואחד מכם. תודה לכם על השותפות לדרך. למדתי מכל אחת ואחד מכם.

תודה לענת וילוז'ני – על חוכמתה, על עיקשותה, על דרכה הכי נעימה לעשות את עבודתה, שהיא אחת מהקשות ביותר בארגון. השימור!! ענת מילאה את מקומי בתקופה של אתגרים לא פשוטים ולא ויתרה לשנייה על אף חבר קבוצה, על אף קבוצה, ועל אף מועמד. אין עליך בנחישות, בהתמדה. יש לך עמוד שדרה, אג'נדה ודרך, שהלוואי וניתן היה לשכפל אותה לכל הקבוצות ולכל הריכוזים בארגון. את משהו מיוחד במינו!

לחברי קבוצת ש' בשהם בעבר ובהווה –
כמו כל תינוק, גם כשהוא פורס כנפיים, תמיד נשאר לו מקום בליבי, תמיד מלווה בדאגה, מחשבה, גאווה ורגשות חמים. הקבוצה שהקמתי לפני כשלוש וחצי שנים, ושכבר מזמן עצמאית ובלתי תלויה ב'אמא' היא הבייבי שלי. 
בעת הזאת הלב גואה. אז רק אומר... אוהבת אתכם!!

ולמשה האחד והיחיד. איזה הרכב מיוחד של תכונות ויכולות, שיכלו לאכלס בשקט כמה אנשים מוצלחים, וכל אלו באיש אחד צעיר ומוכשר.
נחוש והחלטי, רגיש וחם, איש חזון עם חלום גדול, איש עבודה חרוץ, חבר קרוב, משקיען ונדיב, ספורטאי נחוש, איש משפחה חם.  אין, פשוט אין, על בוקר על כוס קפה איתך. אפשר לדבר על הכל בפתיחות. אתה יודע להקשיב באמת ויכול להכיל כל מה שאומרים לך. בכל פגישה יש חדשות ורעיונות מרגשים של התפתחות ויצירה.
אתה דוגמה ומודל לבעלי העסקים בכלל, וב'ביז' בפרט. אתה חד משמעית משמש מודל חי עבור כולנו.

ואסיים בשורת הסיום של 'שיר העבודה' מאת נתן אלתרמן:

" הַשִּׁיר לֹא תַּם, 
הוּא רַק מַתְחִיל. "

תודה לכו-לכם  ❤
מיכל