מה היא מוכנות של ילד גן בוגר?  האם תיתן לתינוק בן חמישה חודשים יד ותאמר לו "בוא, נלך?"   ברור לכל הורה שלא! הילד מגיע להליכה תוך התפתחות פיזית של גופו.  גם ילדי גן מגיעים בדרך הטבע לבשלות שכלית. שנות הגן מזמנות באופן שיטתי ודידקטי פעילויות תנועתיות, חושיות, חברתיות, שכליות. הילד נחשף גם לפעילויות אלה, מיוזמתו ומתוך הסקרנות הטבועה בו.  מהי אותה מוכנות? מה אנו מצפים מילד גן בוגר?   ילד גן בוגר, מוכן לכיתה א' הוא: ילד שמח, סקרן, עצמאי, בעל יכולת ריכוז, דעתן, מתמודד ונכשל ומנסה שוב ושוב, חברותי, קשוב, יוזם, מתפקד על פי חוקים וכללים, מקבל עליו מרות, בעל מיומנויות בסיסיות.    לא בכדי התחלתי במילים: שמח, סקרן עצמאי וכו' החשיבות לכך היא ברורה. ילד שמח, הוא ילד פתוח ומוכן לקבל משימות ודרישות חדשות ובלתי מוכרות ולהתמודד עימן.   כלומר החשיבות בכל שנות הגן היא במתן בסיס רגשי איתן לילד. עם בסיס רגשי זה הילד פנוי ללמידה מתוך הפעילויות שמזמן לו הגן בתחומים רבים ומגוונים.    שנות הגן הן השנים החשובות  לטיפוח הסקרנות הטבעית. בגן הילד לומד דרך ועל ידי פעילויות. פעילויות הגן מזמנות לילדים חוויות אשר מעודדות את הסקרנות שלהם ואיתה פעילות שהיא הלמידה הנרכשת. דוגמאות: כשגננת מזמינה כמה ילדים לפעילות במפגש היא מציינת אתה הראשון, אתה השני, השלישי וכ' (מניה סדרתית) כמה ילדים יש לנו כאן? חמישה ילדים (הבנה כמותית) כשגננת חוזרת על כך בוריאציות ובהזדמנויות שונות כל יום כל השנה, גם הילדים עוסקים בזה תוך כדי משחק. או כאשר הגננת שמה את שמות הילדים על המגירות האישיות, כותרת שם בכל פינה, מחליפה שמות לפי הפינות, הילדים נחשפים למילה הכתובה ומתחילים להתעניין.    מה אנחנו עושים בבית? מה תפקידינו כהורים לפתח כישורים חברתיים, אינטלקטואלים ורגשיים?     משחקי תחרות גורמים לילד בגיל גן לתסכול ואחת התגובות לכך היא אלימות (פיזית, מילולית, או רגשית- כעס, בכי) בגיל הזה לכן, חשוב לבנות אצל הילד את היכולת לשיתוף פעולה. כלומר, משחקים של בניה משותפת כמו, לגו, קוביות, משחקי שולחן , מסירות בכדור וכדומה.   בבית יש לילד את אחיו והוריו. אבל יש לו צורך להזמין חברים ולבקר אצל חברים, זהו גיל החיברות.  כדאי שיהיו בבית אבזרים למשחק כמו קופסת תחפושות: תחפושות פורים ישנות, מטפחות חגורות חצאיות, כומתה מהצבא, וכל פריט שיצא מכלל שימוש, לשים בקופסה ומידי פעם לרענן ולחדש אותה.   הכי חשוב לשים לב , לשים עין ואוזן ולהתערב בשעת הצורך. מהי שעת צורך? רגע של בעיה (לפני שהיא הופכת למשבר). תנסה לשכנע, תסביר שוב שיבין, להציע פתרון של ויתור, תחליפים, תיזום אפשרות שונה. המבוגר נותן לילד מיגון של  התמודדויות וכישורים חברתיים שגם על פיהם מתעצבת אישיותו. מאידך, לא להתערב מיד בכל מחלוקת שמתעוררת. לתת להם להתמודד, אך שלא יגיע לפיצוץ. גם אם היה פיצוץ, לא נורא, לא להאשים. בוא נדבר על מה שקרה. לשמוע את הצד של כל אחד ומה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה.    חשוב לעודד בהצלחות קטנות, מחזק את הילד ומונע להישאר  בתסכול. לעודד להתנסויות (גם באוכל), "ראיתי שהיה לך קשה והתגברת", לא להישאר בחוויות הכישלון. רגש אשמה מול הבנת המציאות. יש להגיב למעשה שהילד עשה - כשאנחנו מגיבים על מעשה לא ראוי בהתאם למקרה שקרה ומסבירים לילד, אנחנו יוצרים אצלו רצף של מקרה- תגובה. לכל מעשה יש מחיר. זו למידה של הבנת המציאות.       עידית רונן כספי, מאמנת משפחתית להורות מטיבה ומקדמת. אתר:  http://www.idit-le-horut.com/113536/תקופת-בית-ספר-יסודי-1      B.Aבפסיכולוגיה וחינוך.  מאמנת אישית/זוגית ומדריכת הורים, יועצת חינוכית לגננות ולמורות.