שמעו סיפור, לצערי אמיתי כרגיל.

זוג הגיע אלי לגישור. החליטו להיפרד אחרי כמה וכמה שנים יחד.

כרגיל, אני שואל בתחילת התהליך, למה? מה היה טוב פעם והיום כבר לא? האם יש מה לעשות לפני שנכנסים לעומק תהליך הגישור לגירושין? 

הם ענו מה שענו. לא משהו מפורט מידי. אבל בגישור עצמו הבנתי לבד. 

הבעיה היא שהגבר דובר רוסית והאישה מדברת רק אנגלית. מוזר לא? טוב אז זה לא היה ממש ככה, שניהם מדברים עברית, אבל אין שום ערוץ תקשורת ביניהם. בן זוג אחד מדבר פשוט, שכלי, קצר. והאחר מפורט, רגיש, זהיר. ועוד כמה הבדלים. נשמע מוכר? 

הנקודה היא – שאני לא חושב שהזוג הזה חריג. אני גם לא חושב שזוג עם פערים באישיות המשפיעים על התקשורת חייב להיפרד. 

תקשורת טובה היא כמו היסוד של בית יציב - היא מחזיקה הכל ביחד. אבל כשזוגות לא מצליחים לדבר נכון, זה כמו שיש סדקים בבסיס הזה. אי הבנות וויכוחים מתחילים לחלחל פנימה. חוסר התקשורת רק הולך ומקצין כי לאף אחד מהם אין את האנרגיות הדרושות כדי לכבד את מה שחשוב או מטריד את הצד השני או להיות סבלני לסוג השיח השוני שלו בן הזוג זקוק.

אז כמה עצות קטנות, שיכולות להיות התחלה של שינוי בכיוון חיובי:

- בואו נקשיב באופן פעיל: כשבן/בת הזוג שלך מדברים, עלינו להיות שם לגמרי ולהקשיב. ושהם ישימו לב להקשבה שלנו. לפעמים זה קשה. אז עדיף לומר את זה מראש. אני עייף עכשיו. אני מוטרדת ממשהו. אבל כשמדברים – לנכוח שם לחלוטין. בלי פלאפונים. בלי טלוויזיה ברקע. עם קשר עין, חיוך והבעת עמדה.

- בואו ננסה למנוע אי הבנות מראש: במקום לחשוב מיד שבן הזוג התכוון למשהו שלילי, אפשר לבקש הבהרות. ולדון לכף זכות. אפילו לוותר קצת על האגו ולהבליג כשנאמר משהו שטיפה מפריע לנו. לא צריך להפוך כל עכבר להר. זה מייצר כדור שלג שקשה לעצור.

- לפעמים צריך להתמודד עם שיחות קשות: לא נכון להימנע משיחות לא נעימות, מביכות או לא נוחות. לפעמים אין ברירה, צריך לעמוד מול שיחות כאלה בכבוד ובהבנה ולהתמודד עם מה שמפריע לבן/בת הזוג שלנו. זה חלק מהזוגיות. חלק חשוב. כדאי להתייחס לזה כמו אל חיפוש חלקי הפאזל החסרים במערכת היחסים שלנו. זה לא קשור ללהיות צודק או לא. שוב – אגו בצד; מדובר במציאת פתרונות ביחד. וככה צריך להסתכל על זה. 

ואגב, כל אחת מהנקודות האלה יכולה להיות מאוד משמעותית גם אחרי שזוג כבר נפרד. מה הקשר, אתם שואלים, הם כבר נפרדו... על כך בע"ה בפעם הבאה.