הנה עובר שבוע משנת הלימודים, ה-1.9 זה אחד מהתאריכים שמשחררים כל כך הרבה קיטור, שהמשפחה עוברת בו כל מיני דברים. דברים שנדחו לתאריך הזה. המיוחל. 

הוא מתקרב, עוד רגע הוא מגיע, ה-1.9, הורים מרוטי עצבים מודים ליושב במרומים שהוא עבר בשלום, האוגוסט הזה – ומתכוננים בהתרגשות לא מוסתרת לקחת את הילדים לגן ולבית הספר. 

אחלה. 

ואז מה? 

נכון, ההורים חוזרים לעבודה סדירה, לקצת יותר רוגע בחיים, לפחות מרוץ עכברים מטורף בין אטרקציה לאטרקציה (אגב לא חובה להספיק את כל האטרקציות בקיץ אחד, אבל זה לפוסט אחר...) – ומה חוץ מזה?

החזרה לשגרה מאפשרת לנו גם רגע לעצור ולחשוב – איזו שגרה אני רוצה? האם השאיפה הכמוסה של אוגוסט היא רק עצם השגרה (דבר חשוב שלעצמו), או גם הזדמנות לחשב שגרה מחדש? האם אני רוצה לשוב לאותה שגרה? האם דרוש שינוי, פעוט או קיצוני, כדי שמעבר לשגרה עצמה גם אמצא את עצמי בתוך השגרה הזו?

הרי גם השגרה, אחרי כמה ימים או שבועות, הופכת ל... שגרה. ואז צפים רגשות אחרים, שונים מאלה של אוגוסט, אבל כאלה שגם להם חשוב לתת תשומת לב – וכדאי מבעוד מועד.

אל תחכו ל-1.9 כדי להחליט איך תיראה השגרה של אחרי, חשבו על זה כבר מעכשיו, כי מתוך השגרה יותר קשה לשנות אותה.

ובפן המשפחתי – מלחמת ההתשה של אוגוסט גורמת לנו לפעמים רק לרצות את ה"רגיל". אבל גם כאן, מאוד כדאי לחשוב על איך תיראה השגרה של הילדים בתוך המסגרות – ובעיקר בבית. אנחנו חושבים הרבה על איך מרככים את החזרה, אבל לא פחות מכך חשוב לחשוב על איך הופכים את הבית למעוז של יציבות, של אהבה וקירבה, של אפשרות לפורקן בלי ביקורת חריפה מידי, של אחווה עם אנשים שאוהבים אותך ללא תנאים. אוגוסט לפעמים משקיע אותנו בתוך הרבה דברים אחרים – והדברים הפשוטים האלה לא מצליחים לבצבץ. בואו ננצל את ה-1.9 והימים שאחריו, כדי לייצר בית. פשוט בית.