במפגש הראשון אני נוהגת להיפגש עם ההורים בלבד. מטרת הפגישה היא היכרות. נושא הטיפול היה בעיה התנהגותית בבית. לשאלתי איך הילד מתנהג בבית הספר, האם ענתה שאין תלונות מהמורה, מפני שהוא מושפע מריטלין. התרשמותי מהשיחה הייתה שבבית קיים מתח גדול בין כל בני המשפחה. הסבא (מהצד של הבעל) גר איתם והוא נוהג להתערב בכל מה שנעשה על ידי האם. אין לה פרטיות. הדבר מעצבן אותה וגורם לה להתנהג ולהגיב בעצבים, אין כבוד הדדי. האב חוזר בערב ובכדי לקבל שקט, הוא מוכן להפר את המילה של אשתו מול ילדיו, העיקר שיהיה שקט ושיוכל לראות את תכנית הטלוויזיה האהובה עליו. המשפחה לא יודעת מה זה לשתות מים, אלא רק מיצים ולא חוסכים בממתקים. לאחר תיאור כזה, היה לי ברור, שלפני שאתחיל לטפל בעומרי, עלי לעשות סדר בניהול הבית. נפגשתי עם כל הורה בנפרד, כולל הסבא ולאחר מכן עם כולם. כל אחד קיבל משימות וליישם אותן. דברים התחילו להשתנות: הבעל תומך באשתו, הסבא לא מתערב אלא אם מבקשים ממנו, יש להתנהג בכבוד, לא שותים מיצים, וממתקים מקבלים במידה. עוד לא התחלתי לטפל בעומרי, אך הטיפול כבר נמצא במחצית דרכו. אם הורה לא יעשה שינוי, ילד לא ישתנה בהתנהגותו.