כשהייתי ילדה קטנה רציתי לשנות את העולם, אבל חשבתי שאני קטנה מידי בשביל זה ושכנראה אי אפשר לעשות זאת לבדי, אז התקפלתי והתיישבתי על הגדר.

בגיל 28 צעדתי לראשונה ברגל ימין לתוך חדר סדנאות ענק בו היו כאלף איש, כולם מתחבקים, מתנשקים וצוחקים. היה זה ערב מבוא לסדנת האיי אם. דמעות חנקו את גרוני: "כך צריך העולם להיראות" בדיוק כמו בחזוני. פתאום ידעתי שזה אפשרי ולא רק אפשרי, אלא שאני יכולה לעשות הבדל. אישה צעירה, קטנה ועדיין די בחיוך, לחיצת יד, שינוי טון דיבור כדי לגרות לשינוי משמעותי בסוף התהליך - "אפקט הפרפר" פשוטו כמשמעו. כך עושים שלום, כך משפיעים אהבה בעולם.

באותו ערב ידעתי שאני הופכת את המקום לבית השני שלי. מאז התחלתי את המסע שלי בתחום ההתפתחות האישית וזאת מתוך רצון להשפיע ולהגדיל את החיוך של האנשים באופן כללי ובעצם, לצמוח בעצמי ככל האפשר מתוך העיסוק בכך.

היום, אחרי 22 שנה, חזוני נשאר כשהיה "עולם אוהב ושלום עולמי" אלא שככל שאני מתבגרת אני שואפת לעשות זאת יותר ממונף, יותר רחב, יותר משמעותי. גם אם לא אראה שלום עולמי בימי חיי בגלגול הזה, דייני אם אסייע ולו בצעד אחד בכוון הזה.

נגה