היום הוא "יום הענתיקה"... אומרים "חדש מפני ישן תוציאו", אבל לי קשה להיפרד מהענתיקות בחיים שלי. הן הזכרונות שקושרות אותי לערכים של המשפחה שלי, שורשים שהתחילו אי שם בגירוש ספרד, עברו דרך מרוקו, משם לירושלים, ליפו, לתל אביב, לשוק לוינסקי, למי שאני היום, מה שאני היום. ענתיקות זה השעון אורלוגין של סבא יעקב, השעון אותו קנה משען בשם שמרלינג ביפו, שהיה סוג של מותג באותם הימים. לימים פגשתי את הנין של אותו שמרלינג, האיש דמע כאשר שמע שיש עוד שעון פועל שבנה הסבא רבא שלו. ענתיקות זה כד החרס של סבתא יפה, אותו כד חרס בו הייתה כובשת את הזיתים בעונת המסיק. היום הוא יותר סוג של כד ליופי, ועדיין האגדה אומרת שאם תקרבו את האוזן תשמעו את סבתא יפה שרה בלאדינו תוך כדי הכנת הזיתים. ענתיקות זה המכתש והעלי של האגוזים עם הסוכר והקינמון למעמול, יש מעמול ארוך ויש מעמול משולש. ואל תנסו להבין את זה כי למרות שאת שניהם מכינים מאותה עיסה, לכל אחד מהם יש טעם שונה. באמת, אני אוהב רק מעמול משולש, ואל תפתחו את זה לדיון - רק מעמול אגוזים, של תמרים זה חיקוי זול. איפה אפשר להשיג מעמול טוב ? ואם מעמול, אז לסיום יש את מטחנת הקפה. קפה זה לרדת ביום שישי לשוק לוינסקי, לשבת בחנות של אבא, לשתות קפה שחור, להקשיב לספורים של השוק, לספוג את הריחות, הטעמים והצבעים. חוויה שלא תוכל לחזור עוד לעולם, אבי בעולם שכולו טוב והחנות נסגרה, נותרו רק הזכרונות. הייתי יכול להתרפק עוד על העבר, לחזור אל הספורים של שוק לוינסקי (תזכורת - לקבוע סיור בשוק לוינסקי אחרי יום העצמאות), לחזור אל זכרונות סבא יעקב והמאכלים של סבתא יפה - אבל זה לא העיקר... אין טעם בעבר אם אין לו עתיד. ויום הענתיקות עבורי הוא תזכורת וחיזוק לעתיד. העבר אינו אלא השורשים שלי, הוא המזין את הערכים, את הלמה אני עושה את מה שאני עושה. שוק לוינסקי טבוע בנשמתי והוא שגבש את התפיסה העסקית שלי, האוכל של סבתא והספורים של סבא הם ה DNA שלי, הם הסיבה לקום כל בוקר עם אופטימיות שלמרות כל הקשיים "יהיה בסדר" ונעבור בהצלחה את כל האתגרים העומדים בפנינו - הן ברמה האישית והן כמדינה. ואם נחזור לענתיקות - אל תזרקו את הענתיקות לפח, תשמרו אותן כתמרור משמעותי לאיפה הייתם בעבר וכמה דרך עשיתם, כמה צמחתם והכי חשוב - מה השורשים שמזינים את ההצלחה שלכם. שיהיה לנו "יום ענתיקות" שמח