אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות זה ללוות מאמנים אישיים ועסקים. יש במפגשים משהו מיוחד, היכולת לרדת לעומקם של דברים, לנהל שיחה אימונית ברמות הגבוהות ביותר ולהציב מראות חדות לצד השני בלי לפחד מהתגובה. ולסיום, יש במפגשים האלה מראה מעולה עבורי עד כמה אני חד ומשופשף בנבכי האימון האישי, שהרי למרות היותי מאמן אישי יחסית מנוסה, ברוב השעות אני עוסק יותר בייעוץ ופחות באימון. פנה אלי לפני כשבוע אחד המאמנים היותר מוכרים בארץ (הפוסט נכתב באישורו), כזה שמפרסם ברחבי הרשת, עמודי נחיתה ברמות הגבוהות ביותר, הכל נוצץ, מזמין. אנחנו מכירים הרבה זמן, התחלנו את דרכנו פחות או יותר באותה התקופה, והתפתחנו בקווים מקבילים. מעולם לא יצא לנו לשבת לאחד על אחד אמיתי, שלא לדבר על לשבת לסשן אימוני עמוק. הבקשה שלו הייתה פשוטה, מוכרת כל כך. הוא נמצא במקום של הצלחה, מרוויח יפה, צוות של מאמנים, תהליכים קבוצתיים, נראה מליון דולר. אבל, ופה האבל הגדול - בפנים it is all fake, האיש חווה תסכול ברמות שלא ניתן היה לתאר, מתחת למסכת ההצלחה מסתתר אדם שחווה את עצמו תקוע, לא מתקדם, ממשיך לעשות כל בוקר מחדש את מה שהוא עשה אתמול. וגם אם זה מכניס כסף, הרי שהוא מרגיש שברמה האישית הוא לא מתפתח. וזה לא שווה את זה. אני מבין אותו, מאמן הוא מקצוע מיוחד, מקצוע של לפתח אנשים, וכדי שזה יקרה המאמן חייב קודם כל להתפתח בעצמו, הוא חייב לקום כל בוקר קצת יותר ממה שהיה אתמול, ובמקרה של הקולגה זה פשוט לא קורה. וזה מחלחל לכל המקומות בחיים שלו מעבר לעסקים, זה חדר לזוגיות, למערכת היחסים שלו עם ההורים, עם הילדים, עם קולגות, עם חברים אישיים. האיש התהלך בעולם עם גישה של תסכול מהמקום בו הוא נמצא. אמביוולנטיות של אדם שמצד אחד מצליח מאד, אך באותה הנשימה נשמה ריקה ממשמעות. הייתה שיחה ארוכה, קלפנו את כל המסיכות, no more fake, ירדנו לשורש העניין ויצרנו לו חזון חדש, מערכת ערכים שתצוק מחדש משמעות למה שהוא עושה בחיים, הגדרנו מה הוא בוחר לעשות בכל אחד מהמרחבים בחיים שלו והדגש בצורה לא מפתיעה היה על שיקום הזוגיות והתא המשפחתי. יצא עם הרבה תובנות, נקודות לעשייה, שיחות ודברים שצריכים להיאמר, גישות שצריכות להשתנות, מסיכות שנדרש להסיר. הרבה עבודה לפנינו, הרבה אופטימיות לקראת הבאות, קבענו לחודש הבא פגישת המשך, לחדד עוד כמה תבונות ולהתקדם. ואני לוקח מפגישה הזו בעיקר את האומץ של הקולגה לבוא ולבקש עזרה, זה לא מובן מאליו מה שהוא עשה. לדעת לזהות את התקיעות זה קל, רובנו מבינים באיזה מקומות אנחנו תקועים בחיים. להרים טלפון למישהו אחר כדי לבקש עזרה זה כבר אומץ מדרגה ראשונה, בעיקר שהמישהו הזה הוא קולגה. בהצלחה אח יקר, אתה אלוף.