יש משפט בפרקי אבות, רבים מאיתנו נרתעים ממנו כי הוא מתחבר אסוציטיבית עם מוות מכיוון שמצטטים אותו בתחילת טקס הלוויה. כאשר מנתקים אותו מההקשר היהודי של פרקי אבות ומעמיקים בו מבינים בעצם שהוא משפט אימוני לכל דבר, תובנה משמעותית לחיים בכלל ולא רק בהקשר הרוחני / דתי: "עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר... ...דַּע מֵאַיִן בָּאתָ .... ... וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ.... .... וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן." דע מאין באת: תסתכל תמיד אחורה איך התחלת את הדרך שלך בחיים, עד כמה צמחת וגדלת, כיצד התפתחת, כיצד פיתחת את החוזקות שלך, כיצד התגברת על קשיים בעבר ועד כמה נחוש היית. לאן אתה הולך: זכור שבסוף כולנו בני חלוף בעולם הזה, כאשר מבינים את זה, קולטים שבסוף מה שחשוב זה לא המימד הפיזי אלא המימד הערכי, שהוא המהות, הוא הליבה. כאשר מסתכלים לעתיד, אנחנו מבינים שתכלס מה שיוביל אותנו בדרך הוא השלד הערכי שיצרנו לעצמנו והוא החוסן האמיתי שלנו. לפני מי אתה עתיד את הדין: בשורה האחרונה, מה שקובע הוא לא מבחן התוצאה אלא מבחן הדרך. לא ישאלו אותנו בעתיד מה השגנו אלא האם היינו נאמנים לדרך שלנו. קחו את שלושת השאלות האלה אל החיים שלכם, ענו עליהן בצורה בהירה תוך ניתוק מהקונטציה הדתית אמונית שלהן (פרקי אבות היא קודם כל מגילה של מוסר וערכים) ואז תגלו שיש לכם הרבה חוזקות והצלחות, הוקירו את עצמכם על הדרך, קחו הכול בפרופורציות הראויות וצעדו בדרך הערכית בה אתם נאמנים רק לאמת שלכם. תודה רבה לרב עמית אלוני על ההשראה לפוסט