שבוע לפסח... נקיונות, בישולים, זמן לכמה תובנות שלי על החיים: - אני לא יודע כלום - אני לא "חכם". - כולם מונעים אינטרסים - אני גם לא "תם". - שזה "שלא יודע לשאול" לא מצליח להתקדם. - וה"רשע" מרוויח בטווח הקצר, מפסיד לאורך זמן. - לכל אחד יש "מצריים" משלו, אלו אותם חסמים מנטאליים שלא מאפשרים לנו להתפתח, להתרחב ומקבעים אותנו באזורי הנוחות שלנו. כמו בני ישראל, רוב בני האדם לא ירצו לצאת "ממצריים", וגם לאחר שייצאו משם, יקטרו כל הזמן ויזכרו "בסיר הבשר, הבצלים והקישואים" הטעימים, שוכחים שתכלס היו עבדים. - לצאת ממצריים זה לא דבר פיזי, זה מסע רוחני, ערכי, תפיסתי - אדם יכול להיות בן חורין, לכאורה חופשי ומאושר, אבל יהיה כבול בכבלים שהסביבה החיצונית כופה עליו. השלב הראשון ביצירת חירות הוא ניתוק מהסביבה החיצונית והליכה עם האמת והערכים שלי עד הסוף, להיות מי שאני רוצה להיות באמת ולא מי שאנשים מצפים ממני להיות, והכי גרוע זה להיות מי שאני חושב שהסביבה החיצונית רוצה שאהיה. - המסע שלנו בעולם הזה הוא לא מסע חיצוני, לאחר הניתוק מהסביבה החיצונית זהו למעשה מסע אל תוך האני האמיתי שלי, אל שורש הנשמה שלנו, אל האמת שלנו, אל מי שאנחנו רואיים להיות. אותנטיות היא המפתח להצלחה וחופש אמיתי בחיים - להיות מי שאני באמת, לא פייק, בלי פילטרים. - ככל שנתקרב לעצמנו כך נהיה יותר בני חורין. ל"שנה הבאה בני חורין", הוא מסע בלתי פוסק שימשיך כל עוד הנשמה בתוכנו, שיפור מתמיד, מצויינות, הבנה שבכל בוקר אני צריך לקום יותר טוב ממה שהייתי אתמול. לשאוף להיות הגרסה הטובה יותר של עצמי. מאחל לכל אחד ואחת מאיתנו להבין מה "המצריים" האישיים שלו.ה, לנפץ את שערי המגבלות, לצאת מאזורי הנוחות, ולהבין שלהסתכל לאחור ולבכות כמה טוב היה בביצה הקודמת לפני השינוי זו לא מחשבה מקדמת, לצאת ממצריים זה להסתכל קדימה. קובי