"כדורגל משחקים 93 דקות", אמרה ידועה של אוהדי כדורגל. אמרה שמשמעותה שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר, עד שהשופט שורק את השריקה לסיום המשחק. וזה מה שעשה אתמול את ההבדל, דרבי תל אביבי לוהט, תיקו, הדקה ה 90 חולפת לה, אבל יש שחקן אחד שמשחק עד השריקה, מבקיע ומביא לקבוצתו את תהילת הניצחון. יאללה מכבי 💛 רגע, למה אני כותב בלינקדאין על הדרבי, אני שמדבר לינקדית ברמת שפת אם ומטיף לדבר רק על עסקים.... אני מדבר על כדורגל ? כן, כי בעצם הפוסט הזה הוא לא על כדורגל, הוא ממש על עסקים - גם בעסקים משחקים עד הדקה ה - 93. ושום דבר לא נגמר עד שזה לא נגמר. ממשיכים ב 100% שלנו ויותר עד שריקת הסיום. וזה פוגש אותנו כל כך הרבה פעמים... מתחילים פרויקט, העסק הולך בעצלתיים, לא מתקדם, קשה להיות נחושים במצב בו הפרויקט לא רץ ומתקדם. ועדיין כל עוד יש סיכוי להצליח, חייבים לתת את הכול, לא לוותר, המנצח בעסקים הוא זה שהמשיך אחרי שהמתחרים נטשו. כמה פעמים נטשתם פרויקט וגיליתם לאחר מכן שהיה מישהו אחר שהמשיך את הניסיונות והצליח ? קורה כל כך הרבה פעמים, וכמה מתסכל - היינו פסע לפני ההצלחה, עוד מאמץ קטן ושהיינו מצליחים, אבל ויתרנו. זכרו תמיד את הלקח מהסיפור של האחים רייט שהמציאו את האווירון - היו עוד הרבה שניסו, הם היחידים שלא התייאשו והמשיכו למרות הכשלונות. אלמנט נוסף הוא הסביבה החיצונית, הקהל. שחקנים שמשחקים עד הסוף ומנצחים הם שחקנים שמתעלמים מהקהל, לא מעניין אותם שאנשים מסביב התייאשו מהמשחק ומפסיקים לעודד, הם לא מסתכלים על היציע שמתחיל להתרוקן מהקהל שממהר כי "יש לחץ בחנייה", הם ממשיכים עם האמת שלהם, עם המוטיבציה הפנימית, עם האש שבוערת מבפנים. לא צריכים מקור חיצוני כדי להניע את עצמם. וגם אתם, אם אתם רוצים להצליח העסקים חשוב שתמצאו את המקור הפנימי שיניע אתכם. זה יכול להיות חזון עמוק של ערכים, וזה יכול להיות במקרים רבים גם רצון עז או תשוקה להצליח. זה פחות משנה לצורך השיחה מה יניע אתכם ובלבד שתהיו שלמים איתו והוא יגרום לכם תוספת אנרגיה ומוטיבציה להצליח. זכרו תמיד את המוטו של סיימון סינק - מיצאו את ה"למה" אתם עושים את מה שאתם עושים. את מטרת העל שלכם בחיים. זה נכון לאדם בודד, קל וחומר לחברה עסקית - "לנצח נבנו", חברות שהצליחו לאורך זמן הן אותן חברות שבנו לעצמן חזון ערכי אליו יכלו העובדים להתחבר.