"נכשלתי פעם אחר פעם, זה גם סוד ההצלחה שלי בחיים" - מייקל ג'ורדן. הציפיה שלנו כיזמים ובעלי עסקים היא להצליח תמיד, לגרוף את כל הקופה בכל פרויקט, לסגור עסקה בכל פגישת מכירה, להצליח לקבוע פגישה בכל שיחת טלפון, למצוא זהב טהור בכל שלולית שאנחנו רואים ברחוב. התוצאות בטח פחות זוהרות, הרבה פחות זוהרות: אם לא להצליח בכל פעם, היינו מצפים להצליח ברוב הפעמים... לצערנו גם זה לא קורה... הסטטיסטיקה "היקומית" היא שאנחנו נכשלים ברוב הפעמים, זה כלל יקומי אותו לא נצליח לנצח. לעולם ניכשל יותר פעמים מאשר נצליח. לדוגמה: אם איש מכירות עושה שיחות טלפון קרות לקביעת פגישות, רוב האנשים לא יסכימו להיפגש איתו, רוב הפגישות אותן הוא מקיימות תסתיימנה ללא חתימת חוזה, רוב הפרויקטים אותם יחלום לבצע לא יתממשו כלל. ככה זה בחיים - יש בעולם הרבה יותר "לא" מאשר "כן". אם כל זה נכון, נשאלת השאלה למה אנחנו מתוסכלים כאשר אנחנו לא מצליחים ? שהרי אם יש "לא", יש בוודאי גם "כן" - זוהי מהות הסטטיסטיקה של ההצלחה, וכל שנותר לנו לעשות הוא פשוט להמשיך לעשות ולנסות... התשובה היא שהרגש שלנו מערבב לנו את השכל, מנתב אותנו לשיחה לא נכונה לנו כל מהות המילה "כשלון", לוקח אותנו למרחב המנטלי של "אם נכשלתי אני לא מספיק טוב", ועל המשפט הזה יושבים רוב תהליכי האימון אותם העברתי בלמעלה ב 12 שנות אימון, השינוי המנטלי המשמעותי הוא ההבנה שרוב בני האדם צריכים לסגל לעצמם- "אני מספיק טוב מעצם היותי", ואם זה כך אני לא צריך את ההוכחות של התוצאות שלי בחיים להיותי טוב. כאשר אנחנו מבינים שאנחנו מספיק טובים (שזה תהליך מנטלי פנימי אל הזהות האמיתית שלנו) אנחנו יכולים לצאת לדרך ולנסות דברים חדשים, לנסות ולטעות, לנסות... לטעות... לטעות... לטעות... המילה "כשלון" שהיא רגשית יורדת מהפרק ומפנה את עצמה למילה "טעות" שהיא שכלית לוגית - וכאשר אני טועה אני מתקן. וזה בעצם אחד מסודות ההצלחה הגדולים, אם לא הגדול מכולם - לנתק את הרגש כאשר אני בוחן את התוצאות שלי בחיים, להתמקד במרחב התיקון ולהיות בשפור מתמיד של האני העצמי שלי - אני קורא לזה "מצויינות".