ספור לחיים... רב זקן ותלמידו הגיעו יום אחד לכפר נידח. כיוון שהחל להחשיך, הציע להם אחד מבעלי הצריפים העלובים שחיו שם, להתארח אצלו למשך הלילה. העוני והדלות זעקו מכל מקום אפשרי. הרהיטים הספורים היו ישנים ושבורים, הילדים וההורים לבשו בגדים מלוכלכים וקרועים ובקושי היה מה לאכול. שאל הרב את בעל הבית האדיב והעצוב - ממה אתם חיים ומתפרנסים? הרי אין כאן לא מפעלים ולא שטחי חקלאות מעובדים. ענה לו בעל הבית - יש לנו פרה קטנה אשר מספקת מעט חלב. חלק מהחלב אנו מחליפים תמורת לחם או ביצים, ובחלק ממנו אנו עושים גבינות. כך אנו שורדים ולא גוועים ברעב. בשעת בוקר מוקדמת נפרדו הרב ותלמידו ממארחיהם, ובעת שהרחיקו מהבית, ראו את הפרה הקטנה רועה באחו. אמר הרב לתלמיד - דחוף את הפרה לתהום. התלמיד המזועזע ענה כי זהו מטה לחמם היחיד של מארחיהם, כיצד אפשר לאמלל אותם כך? ענה הרב - עשה כמצוותי. התלמיד דחף את הפרה אל מותה. כעבור שלוש שנים הזדמן התלמיד לאותו כפר. רגשות האשם לא הרפו ממנו והוא החליט ללכת ולעבוד יחד עם מארחו לשעבר על מנת לכפר על מעשהו. כאשר הגיע לבית המארח הופתע. הצריף הנוטה ליפול הפך לבית יפה ומטופח, מוקף גינה מלאת פרחים. הילדים היו לבושים היטב, ורודי לחיים ומאושרים. התלמיד חשב בתחילה כי בעל הבית נאלץ למכור את צריפו לאנשים זרים, אולם התבדה. בבית התגוררו מארחיו הותיקים באושר ושמחה. ואז סיפר לו בעל הבית את סיפורו. היתה לנו פרה קטנה והיא נפלה יום אחד אל התהום. בתחילה חרב עלינו עולמינו וחשבנו שנמות ברעב. אבל אז, החלטנו למצוא פרנסה חדשה. אשתי החלה לעסוק בתפירה, אני ובני פיתחנו את שטחי האדמה אשר מסביב לכפר, מכרנו את יבולינו לכל הסביבה ובכסף קנינו פרות, עזים ותרנגולות. האסון הפך לברכה. מוסר השכל... נקודה למחשבה: לכל אחד מאיתנו יש פרה קטנה בלב. פרה שמאפשרת לנו חיים בצמצום, רמת התודעה שלנו אינה מאפשרת לנו לחלום שאפשר לחיות חיים מלאים באושר ולא בהישרדות. אנחנו יכולים לחכות שהפרה תמות ואז ניאלץ לצאת לשינוי מתוך משבר. האפשרות השנייה היא לא לחכות למשבר אלא לצאת עכשיו לשינוי, לפרוץ את מעגל החיים ההישרדותיים, לצמוח ולהתפתח לחיים מלאי ניצחון והגשמה אישית ועסקית. זה בידיים שלנו, אם רק נעז. זה יכול להיות לעזוב מקום עבודה כשכיר כדי להיות עצמאי ולהגשים את החלום, זה יכול להיות לעזוב מערכות יחסים נוחות כדי ליצור מערכות יחסים חדשות, זה יכול להיות כל דבר שנבחר. מה שחשוב זה לא לשבת על "סיר הבשר". מוזמנים לשתף את הפוסט. קובי חיון - מאמן עסקי.