ברוב בתי הדירות הנמצאים בשטחים עירוניים מרכזיים, בעיה של מחסור במקומות חניה הינה בעיה מהותית המשפיעה באופן ישיר על "ההנאה" שמפיקים הדיירים מדירתם ועל ערך הדירה. פתרון אפשרי לבעיה זו הינה העמדת רכבים ברכוש המשותף הקיים בבית. 

סוגיית השימוש ברכוש המשותף בבתים משותפים, לרבות העמדת רכב בשטחים המשותפים, הינה סוגייה סבוכה במיוחד, שכן לא קיים הסדר מפורט בחוק לנושא זה. ההתייחסות היחידה הקיימת לעניין זה קובעת כי כל בעל דירה רשאי לעשות שימוש "סביר" ברכוש המשותף, שלא ימנע בעלי הדירות האחרים לעשות שימוש דומה ביתר הרכוש המשותף (שימוש המונע מיתר השכנים שימוש דומה יאפשר ליתר בעלי הדירות לפנות לבית המשפט להפסקת השימוש ו/או לפסיקת דמי שימוש ראויים).

בהנחה שבבית מסוים לא נתקבלה החלטה מסודרת של אסיפת הדיירים בנוגע להחניית רכבים בשטח המשותף (מצב החוזר על עצמו ברובם המוחלט של המקרים בהם נתקלתי), כיצד יוכל דייר לדעת אם הוא רשאי להחנות את רכבו בשטחים המשותפים?

עם סוגיה זו התמודדו לאחרונה שני פסקי דין של בתי משפט השלום, האחד בחיפה (ת.א. 4237-08) והשני בתל-אביב (ה.פ. 175091-09). בשני פסקי הדין הללו, התירו בתי המשפט את השימוש ברכוש המשותף לשם העמדת כלי רכב וקבעו כי מדובר בשימוש סביר ומותר.

אולם אין לראות בפסקי הדין הללו כאישור כללי להעמדת כלי רכב ברכוש המשותף, מבלי שיהיה צורך לקבל את הסכמת השכנים. לצורך קביעה כי חניה ברכוש המשותף הינה שימוש סביר, בדקו בתי המשפט מספר גורמים שהיו מהותיים לצורך הקביעה האמורה. הגורמים הם אלו:

א.       היכולת לעשות שימוש דומה מצד השכנים כאמור, בעל דירה אינו יכול לעשות כל שימוש ברכוש המשותף, אם שימוש זה מונע מבעלי הדירות האחרים לעשות שימוש דומה ביתר השטח המשותף. כלומר, לעניין סוגיית החנייה, בעל דירה לא יוכל להעמיד את רכבו בשטח המשותף, אם שטח זה אינו מאפשר ליתר בעלי הדירות להעמיד גם הם את רכביהם ברכוש המשותף.

ב.       ייעוד השטח המשותף בתי המשפט בוחנים האם ייעוד השטח להעמדת רכבים לא בא על חשבון שימוש אחר שנעשה בשטח, שימוש בו תומכים יתר בעלי הדירות.

ג.        התנגדות השכנים בתי המשפט בוחנים האם השכנים התנגדו למהלך החניית הרכב ברכוש המשותף. אי-התנגדותם של השכנים למהלך, מהווה אישור בהתנהגות לחניה ברכוש המשותף.

על אף שפסקי הדין הנ"ל לכאורה מאשרים שימוש ברכוש המשותף בהחלטה חד-צדדית של כל בעל דירה בבית המשותף, דרך פעולה מעין זה אינו רצוי ואינו כדאי. מנסיוני, פעולה חד צדדית בנוגע לרכוש המשותף, הינה "הזמנה" לסכסוכים בין שכנים, המובילים לא אחת למאבקים משפטיים יקרים ומורטי עצבים. לכן, כמו תמיד, ישנה עדיפות לפעולה בהסכמה של כל בעלי הדירות (או קבלת החלטה באסיפת דיירים הדורשת רוב מינימלי של בעלי הדירות שבבעלותם לפחות 60% מן הדירות בבית).

עוד יש לציין כי במידה ונדרשת הכשרה של הרכוש המשותף לצורך העמדת רכבים (למשל: סלילת דרך גישה, בניית גדר וכדומה), פעולות אלו ידרשו קבלת היתר מרשויות התכנון, בהליך שממילא ידרוש את יידוע בעלי הדירות האחרים שיוכלו להתנגד להליך.

לתגובות: [email protected]

הבהרה אין לראות באמור לעיל כתחליף לייעוץ משפטי של עורך דין.

כל הזכויות שמורות לנמרוד גבע עו"ד. אין לעשות שימוש בתוכן הנ"ל מבלי לקבל את הסכמת נמרוד גבע עו"ד מראש ובכתב.