תנאים להכרה בהוצאות לימודי מקצוע

סעיף 32 (15) פמ"ה (פקודת מס הכנסה), קובע כלהלן:

"בבירור הכנסתו החייבת של אדם לא יותרו ניכויים בשל -

...

(15)      הוצאות לימודים, לרבות הוצאות לרכישת השכלה אקדמית או לרכישת מקצוע, ולמעט הוצאות השתלמות מקצועית, שאינה לרכישת השכלה או מקצוע כאמור, לצורך שמירה על הקיים."

מטרת החוק לאסור לנכות מהכנסתו של אדם הוצאות בשל לימוד שמטרתן רכישת מקצוע, או השכלה אקדמית אלא אם כן הן הוצאות לשמירה על הקיים, כלומר נועדו לשמר את הידע המקצועי ואינן מקנות ללומד יתרון מתמיד, יתרון קבוע ארוך טווח.

לדוגמא ניקח לענייננו רופאת שיניים לילדים המבקשת ללמוד יישור שיניים לילדים.

יש לבחון את העניין על יסוד התשובה על השאלה: האם מדובר בהוצאה לשמירה על הקיים, או ליצירת נכס חדש, שלא היה קודם לכן בידי הנישומה ושיהיה בידיה לאחר מכן.

ככל שאין מומחיות ליישור שיניים לילדים, המוכרת ככזאת על פי הדין ועל פי הכללים, שהגוף המוסמך לכך קבע על מומחיות בתחום זה, הרי לימודי הרופאה מיועדים לשמירה על הנכס הקיים, ולא ליצירת נכס חדש. לכן במקרה זה, כף המאזניים תיטה להכרה בהוצאה כהוצאה פירותית, וככזאת תותר בניכוי מהכנסת הרופאה.

ככל שקיימת מומחיות ספציפית על פי דין לתחום יישור שיניים לילדים, והרופאה רוכשת מומחיות כזאת, המוכרת על פי דין, ולא רק כהשתלמות בתחום עבודתה, הרי ממילא שזו לא הייתה לה, ועלולה להיטען הטענה, כי מדובר ברכישת נכס חדש, ובחינת ההוצאה תיטה לכיוון ההוני, וככזאת לא תותר כהוצאה מהכנסת הרופאה.