פלואוריד במים או במשחות - יתרונות וחסרונות

פלואוריד במים

אין בטבע מים ללא פלואוריד. יון פלואוריד נמצא במים באופן טבעי בריכוזים שבין 0.1 מג"ל (מיליגרם לליטר) לבין 10.0 מג"ל. פלואוריד המסופק לגוף ברמה סדירה (בריכוזים שבין 0.8 מג"ל לבין 1.2 מג"ל), מצמצם את תחלואת העששת. לעומת זאת, עודף פלואור (מעל 3.0 מג"ל) גורם ל'פלואורוזיס', המתבטא בהופעת כתמים לבנים וחומים בשיניים ואף ליקויים במבנה זגוגית השן (שכבת השן החיצונית).

קיימים בארץ ישובים (באזור הנגב והערבה) בהם המים כבר מכילים פלואוריד באופן טבעי בריכוז המומלץ. שאר האזורים (כ-80% מהאוכלוסייה בארץ) החלו בשנת 2000 לקבל מים מופלרים, במסגרת תוכנית ארצית של משרד הבריאות. לאחרונה, נתגלתה מחלוקת בין מספר ארגונים לשמירה על איכות הסביבה לבין משרד הבריאות, לגבי היעילות של ההפלרה במניעת עששת שיניים ולאור מחקרים המצביעים על אפשרות של נזקים בריאותיים וסביבתיים פוטנציאליים בהפלרה. ועדת הרווחה, העבודה והבריאות של הכנסת, שדנה בנושא, קראה למשרד הבריאות להקפיא את המצב הקיים ולא להחיל את תוכנית ההפלרה על יישובים חדשים. כדי לוודא אם אזור מגוריכם נכלל במסגרת תוכנית ההפלרה, יש להתקשר עם לשכת הבריאות המחוזית באזור המגורים.

תוספי פלואוריד במשחות שיניים או ג'ל

הפלואוריד שבמשחות השיניים נועד לתת תוספת הגנה מקומית לשן. פלואוריד זה, במידה ואינו נבלע, אינו מהווה סכנה לחלות בפלואורוזיס ועל כן הוא מאוד מומלץ.

לגבי תוספי פלואוריד בשטיפות פה ובמריחת ג'לים מקומיים בבית או על ידי רופא השיניים, הגישה היום היא להוסיף אותם בהתאם למצב הילד והשתייכותו לקבוצת סיכון. כלומר, אם לילד או במשפחתו יש נטייה גבוהה לעששת, הרי שמומלץ להוסיף גם פלואוריד מקומי. נהוג לתת אותם לילדים מגיל 6, כדי לוודא שאין בליעה אלא שטיפה או יריקה מחוץ לפה.