מתי ואיך נדבר עם ילדינו על סמים? כמו שכתבתי בפוסט הקודם על אלכוהול גם הגראס היום הוא בכל מקום: בבתי קפה, בים, בחתונות, במסיבות ובגנים ציבוריים. וגיל השימוש לצערי הולך ויורד. זה מדאיג אבל זו המציאות שאיתה אנחנו צריכים לעבוד. גם במקרה של גראס ולמרות שזה לא חוקי, אם נגיד להם "אנחנו לא מוכנים בשום אופן שתיגע בזה", זה יהיה מנותק מהמציאות שלהם ופשוט לא יעבוד.גם הסיכונים של פתיחת תיק במשטרה הרבה פעמים לא עושים עליהם רושם, הנגישות של גראס היא גדולה וגם של סמים אחרים.אפשר להשיג אותם בקלות רבה. אולי עישון קנאביס נראה לכם אסון, ואולי זה לא ביג דיל בעיניכם, כי גם אתם התנסיתם או מעשנים. אבל אני כאן כדי לתת לכם את הנתונים: אם יש פגיעות גנטית במשפחה של מחלת נפש (שלא תמיד אנחנו יודעים עליה ולפעמים כן), שימוש בגראס יכול להוות טריגר להתפרצות מחלת נפש. הסיכון הזה הוא כפול לפני גיל 18 ופוחת ב 50% אחריו. כדאי לשתף את בני הנוער שלנו בזה, שאם אתה רוצה להתנסות, עדיף אחרי גיל 18. וללא קשר לגנטיקה, מחקר ניוזילנדי מצא שמי שמתחיל לעשן גראס בגיל 15, הסיכוי לפתח סכיזופרניה הוא פי 3 מכלל האוכלוסייה.מי שמתחיל לעשן בגיל 18 ,הסיכון הוא פי 1.5. ובואו רגע נדבר על זה התפיסה הרווחת שזה צמח, טבעי,לא מזיק, חומר רפואי וכו'. בקנאביס יש חלק שהוא צמח ויש ריכוז THC שזה החומר הפעיל. ככל שהריכוז הוא גבוה יותר, הקנאביס מזיק יותר. לא ניתן לדעת את יחסי הגומלין המדויקים בין הצמח לבין ה THC וההשפעות שלהן, גם בקנאביס רפואי שהוכן במעבדה. המחקרים גם מראים ששימוש קבוע בכמויות גדולות גורם לפגיעה בזיכרון, ביכולת ההנעה לפעול ולתפקד ואף בפוריות אצל גברים. ועוד לא הזכרנו את רכיב ההתמכרות הנפשית שבהחלט קיים גם בקנאביס. אז אולי בשלב הזה אתם אומרים לעצמכם, אם אלה הנתונים שאת נותנת לנו, איך בכלל אנחנו יכולים לחיות עם זה שהם יעשנו? אז המציאות היא שברוב המקרים לא נוכל לגרום להם להתנזר, אבל כן נוכל לדבר על מיזעור נזקים. גישת מזעור הנקים עוקבת אחרי כלל האצבע: "לא יותר מידי, לא תכוף מידי ורק בסיטואציות בטוחות" (דר' חגית בוני נח). וקצת יותר בהרחבה גישת מיזעור הנזקים משמעה לדעת ולהסביר להם שיש דרכי שימוש פחות בטוחות, יש סביבת שימוש פחות בטוחה, יש מינונים מזיקים יש חומרים מסוכנים יותר מחומרים אחרים. גם בעניין סמים אני ממליצה לעשות איתם שיחה ושוב לקחת הרבה אוויר, כי ייתכן ותשמעו (שוב, אם יהיה לכם מזל לשמוע) דברים שלא תאהבו. כדאי לשאול מה הם יודעים על סמים, ובפרט מה הם יודעים על גראס. האם מישהו בסביבתם מעשן? האם הציעו להם לעשן, או לקחת כדור במסיבה, בגינה? האם הם ניסו? האם הם חשבו לנסות? ושוב,למרות שזה קשה תבואו לשיחה עם ראש פתוח ותשאירו את השיפוטיות בחוץ. תגידו שלא תכעסו עליהם, אבל כן תרצו להשמיע להם את עמדתכם ולקבוע כמה כללי יסוד. שתפו אותם בנתונים ששמתי פה כי חשוב שהם ידעו מה הסיכונים (את הרווחים הם כבר יודעים לבד) וינסו לקבל החלטה מושכלת לגבי השימוש. אני סיפרתי לבת שלי על המחקרים לגבי הסיכון לפיתוח מחלת נפש וגם על מקרים שפגשתי כמטפלת. היא אמרה שמסקרן אותה לנסות בעתיד, אבל היא לא תעשה את זה בגיל צעיר ולא תיקח סיכון כזה. היא גם שיתפה אותי לגבי נערים ונערות שראתה בסביבתה שנמחקה להם שנת לימודים שלמה, שנראים מנותקים ואמרה שהיא לא מבינה איך הם עושים את זה לעצמם. דברו על סיטואציות שמסוכן להשתמש בהם כמובן כמו נהיגה, עם אנשים שהם לא מכירים, סיטואציות שעלולה להיות בהן חשיפה לניצול מיני.כדאי גם להתייחס לכמויות ולאופן השימוש. אם מדובר על שימוש יומיומי, או על סיטואציות של שימוש לרעה (כגון נהיגה בזמן השפעה, אלימות עקב שימוש או חשיפה לניצול), כדאי מאוד לפנות לעזרה מקצועית אצל מישהו שמומחה בהתמכרויות אצל בני נוער. לא קל נכון. לא אידיאלי, בהחלט. אבל הכרחי כדי לשמור על הנוער שלנו. אם נקבור את הראש בחול, אם נגיד "הילדה שלי לא כזו, אצלי אין סיכוי שזה יקרה" יש סיכוי גדול שנטעה ונתעורר כשתהיה בעייה אמיתית עם מחירים שלא נרצה שהם ישלמו. מהניסיון שלי מניעה היא תמיד עדיפה ויפה שעה אחת קודם.זה המיטב שאנחנו יכולים לעשות עבורם כהורים.