בתור הורים, תפקידנו לבדוק עם עצמנו איך אנחנו בתקופה האחרונה, מה שלומנו, או בעצם- להיות החברים הכי טובים של עצמנו.

ואם אני מזהה שהיום אני חסרת משאבים, יש לי מעט פירות ומעט צל, אני אתן מעצמי פחות. לא בגלל שלא אכפת לי מהילדים שלי, אלא בגלל שאני מבינה שהיום יותר חשוב שאשמור על עצמי ואשמור את מעט הכוח שנשאר לי. באותו היום אדאג למינימום של פעילות (לא יום טוב לארגן פעילות עם כל הכיתה, למשל....) כי אני מבינה שאם ייגמרו לי המשאבים הדלים שיש לי כעת, זה לא יהיה טוב... אתם יודעים מה? זה בעצם כי כן אכפת לי מהילדים שלי. אכפת לי מספיק בשביל להכיר בעובדה שהיום אני לא במיטבי.
ואם זו תקופה כזו קשה ומחורבנת... תפקידי גם בתור עץ, לדאוג לעצמי ולראות איך אני מיטיבה עם עצמי ודואגת שהתקופה הזו תעבור.

ואם אני מזהה שזה יום או תקופה מלאת אנרגיה, ששורשיי עמוקים באדמה, שהגזע שלי יציב וחזק ושיש לי המון פירות ועלים, זה הזמן לתת לילדיי מכל הטוב הזה. וזאת העת להזמין אותם לקפוץ ולהתנדנד מענפיי, לשבת בצלי ולאכול מהפירות הטובים והטעימים שיש לי לתת. 
ואם זו תקופה כזו, מהממת... תפקידי לראות מה קורה שם שנותן לי כוחות וממלא אותי ולדאוג לשמר את המצב הזה עד כמה שניתן.

ובתוך כל זה תפקידי גם להבין שכשחרא... אז חרא... יש ימים כאלה... ואם אזהה אותם, יהיה לי יותר קל להתמודד איתם. ויותר חשוב- יהיה לילדים שלי יותר קל להתמודד איתי, כי הם יידעו למה לצפות.

אז איזה עץ אתם היום?