רוצה לחלוק חוויה - שום דבר עסקי
השבוע הייתי עם בני בן ה 4.6 בהצגה שנקראת "אני זוכר שרים בגן" שבה יש שירי ילדים שעוזי חיטמן - ז"ל כתב.
ההצגה מכובדת ויפה והשירים עוד יותר, שירים שאני עצמי גדלתי לצליליהם. שירים כמו "הייתי הילד הכי קטן בכיתה", "שפת האגוזים" וגם שני שירי "שלום"- "אני נולדתי לשלום" ו"אלוהים שלי, רציתי שתדע".
בעודי שומעת את השירים הנפלאים האלו ומתלהבת לשיר יותר מהילדים שישבו באולם, נזכרתי שכשהייתי ילדה, בערך בבי"ס יסודי היו אלה שירים שהלהיבו אותי - על השלום שעומד להגיע ועל "חלקת האלוהים שלי" ועל מלאך שבא לבשר על שלום.
עברו השנים, וכששמעתי את אותם שירים, הם עוררו בי מין אופטימיות רגעית כזו שאומנם השלום עוד לא הגיע, אבל הוא בטוח יגיע, זה רק ענין של זמן.
והשבוע, כששמעתי את השירים, עלה בי עצב, די גדול אפילו. איפה השלום הזה? הוא יגיע?
מה קורה פה? התמימות חלפה? האמונה נשברה?
כמה אשמח להרגיש כמו פעם, כששמעתי שיר על שלום וזה עשה אותי שמחה ונלהבת.
אלי פונים הורים שיש להם שאלה בנוגע להתפתחות ילדם, כדי לקבל כלים להתמודד עם איחור התפתחותי מסוגים שונים. בוגרת תואר שני בריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית בירושלים. את דרכי המקצועית התחלתי לפני כ 8 שנים