אני תמיד אומרת שאלהים בטח יושב למעלה בכס המלכות שלו ונקרע מצחוק. היה לו ממש משעמם ואז יום אחד הוא קם כינס ישיבת מלאכים דחופה הכה בפטיש ואמר:"מלאכים יקרים שלי, קמתי הבוקר אחרי שינת לילה נפלאה ולפתע הבנתי מה חסר לי בחיים, שלא תבינו לא נכון, אתם נפלאים, אבל חסר לי קצת אקשן. אתכם אני כבר מכיר. שנים. אני צריך ריגוש חדש. יש לי הפתעה בשבילכם".

שלף את מטה הקסמים שלו הופלה בופלה טרילילי ולפניהם עמד אדם שתי רגליים, שתי ידיים, בלי כנפיים, פנים עם כל מה שצריך ... "שלום אדם" אמר אלהים, אני אלהים ואלה מלאכי הנאמנים "מה שלומך? ואיך עברה הנסיעה? תתכבד, תתכבד, אל תתבייש, יש בשפע..אחרי שתשבע אקח אותך למקום מיוחד, גן עדן ממש" אמר ולא יסף.

בתום הארוחה החגיגית הטיס אותו מחלקה ראשונה היישר למקום הכי חם בעיר, גן עדן אלא מה, כמו שהבטיח. כי מילה של אלהים זו מילה. אדם הסתובב, הריח פרחים, חיבק עצים, טעם מכל הפירות למעט מפרי עץ הדעת.

הוא קיבל הוראה מפורשת מאלהים לא לטעום מפרי העץ הזה, ואלהים באמת היה כל כך בסדר איתו אז למה להרוס? רק מה אחרי כמה זמן של כל הטוב והשפע הזה נהיה לו לאדם, ככה, בקטנה, קצת משעמם.

בהתחלה זה רק דגדג לו בזרת ואחר כך זה עבר לכל היד בסוף כל הגוף עקצץ לו ממש, יום אחד הוא ממש לא היה יכול לסבול את זה יותר. המילים יצאו לו מהפה ככה בלי מחשבה יתרה, "אלהים", אמר, "במחילה ממך, אני חייב לומר לך.. כי.. אני באמת.. כבר לא יכול יותר... היית כל כך בסדר איתי.. ואני ממש לא רוצה להרוס... אבל יש אפשרות אולי... אם זו לא חוצפה גדולה מדי... לדאוג לי לאיזו חברה?.. אני לא קטנוני וסומך עליך בעיניים עצומות... רק פשוט תבין אותי... אני איש קטן ואתה אלהים גדול... אבל מצ'עמם לי פה.. הסתובבתי, ראיתי, בדקתי, מששתי, טעמתי, אבל באמת לא בא לי לעשות את זה יותר לבדי.. אז אולי ככה במיטותא ממך, תוכל לעזור לי?".

אלהים חשב וחשב וחשב, הוא הלך ותוך כדי כך גרד בפדחתו, הוא אמנם גבר אבל בכל זאת אלהים אז יש לו זכויות יתר. אחרי דקות מספר, שנראו לאדם כמו נצח, הוא אמר "אתה צודק זה היה ברור, אני אצור לך בת אדם, אישה, בת זוג, עזר כנגדך (קצת סתירה בגוף הסרט לא?), אבל יש לי תנאי קטן, מכיוון שאתה מושלם, אתה אב הטיפוס שלי, אני לא בטוח שאוכל לשחזר אותך באופן מדוייק ולכן תצטרך לתרום את חלקך למאבק, צלע קטנטנה ממך ואני יוצר לך את האישה המושלמת. מה אתה אומר?".

"אתה בסדר אתה, בטח שכן, ממש תודה, מה זה צלע אחד תמורת אשה שלמה, זה ממש כלום באמת, עיסקה שווה".

ואני אומרת, צלע מה צלע, לא יודעת מה בדיוק קרה שם, מה שבטוח שהשוני בין גברים לנשים, הוא כל תהומי ומהותי, אנחנו לא יכולים עם ולא מסוגלים בלי, כל אחד מכוונן לספירה אחרת, והוא בטח יושב לו שם, חוכך ידיו זו בזו ואומר לעצמו:"באמת כל הכבוד לי, שיחקתי אותה, לא סתם קוראים לי אלהים", טופח לעצמו על השכם ואומר "קטעים איתך ת'שאר. מי צריך DVD. פלזמה, LCD, יש לי סטנדאפ הכי הכי, גברים ונשים חחח, צוות מנצח.

פורש את הרגליים על ההדום שלפניו, מוחא כפיים ומייד פופקורן וקולה במבצע מוגשים לפניו, מנשנש ונקרע, וככה חוזר חלילה. אף פעם לא משעמם, הסיפור שלא נגמר. כבר קראו לזה בכל מיני שמות, הכל נכון (ואני מתנצלת מראש על ההכללות).

נשים, חושבות יותר מהלב, רגש, הצד האמוציונלי, מנתחות, מפרשות, חייבות להבין. גברים, יותר ריאלים, אנליטיים, ממוקדי ומפוקסי מטרה, בעייה-פתרון. וככה יושב לו ההוא במרומים,

מציץ עלינו מגבוה, האנשים הקטנים, כמו עכברים במבוך, מסתבכים, בחוטים, בשקרים, בפרשיות אהבים, פארק שעשועים 24-7. חינם אין כסף.

מדי פעם הוא מוסיף קצת אקשן, איזו סערה פה, מלחמה שם, הכל הולך, המטרה מקדשת, שרק לא יהיה משעמם.כל אחת/ד מאיתנו והדרך שלה/ו, כל אחת/ד והשיעורים שאמור/ה ללמוד ולעבור. הדרך לא תמיד פשוטה ולא תמיד קצרה, אבל ללא ספק היא מעניינת. אין ספק שהחכמה הגדולה היא ליהנות מהדרך ולא רק מהמטרה, לשמור על שפיות ועל מצב רוח טוב (הופה היי) ולנסות למצוא את האיזון העדין בכל דבר.

והעיקר והעיקר, לא לפחד, לא לפחד כלל!!! 

בהצלחה ובאהבה,

אוסי