לרקוד עם סלט

מלפפון אחד חתוך דק דק,  מריחה את הריח הזה באוויר, ריח של נקי וטהור, ריח שעושה חשק לעוד,כזה שאוטומטית מזיל ריר מהפה. מוסיפה עגבניה אדומה ובשלה, אבל לא בשלה מדי, בדיוק במידת ההבשלה הנכונה, מלאת מיץ ועסיסית. על הבצל וויתרתי אני לא מחובבי הלבן או הירוק. עירית אם היתה לי הייתי מוסיפה. קצת לקט ירקות מוכן, לעצלנים, שמן זית, לימון, פלפל, מלח ואני מסודרת.

פורשת מפה לבנה על השולחן, ישר נותנת לי תחושה של בית, מוזגת לי כוס יין אדום, וטיפה אחת שמתפספסת נוחתת על המפה ועושה שלולית אדומה.

מפנקת את עצמי עם איזו קופסת טונה במים אלא מה, ולחם מלא ישר מהאפייה הקרובה לביתי, מתענגת על הדקות האלה שלפני, כמו בכיבוש... אוטוטו ואני שם, עוד רגע ממש, אבל עדיין לא..

אני נושמת, מריחה, טועמת על קצה המזלג, מתענגת, מגלגלת, ממשמשת, מגששת, כמעט יוצאת לרקוד סלואו צמוד עם הסלט שלי, החתוך דק דק.

יושבת באיזו סדנא משמימה מחכה שהמרצה כבר יפסיק לדבר, בלה בלה בלה, דבר ממה שהוא אומר לא ממש חודר את מסכת הברזל שלי, זה חולף לידי ומתנדף בחלל האוויר. שהיום הזה יגמר אני חושבת לעצמי. ובין מחשבה למחשבה פשוט זורמת עם זה.

מה נשאר לי? רק הראש והמחשבה החופשית, אי אפשר לאסור אותי בגלל זה. עוצמת את העיניים, מה איכפת לי, במילא אני לא מכירה פה אף אחד, לוקחת לי ככה כמה נשימות עמוקות, ובלי להתבלבל גולשת לי למקומות אחרים. שיטה נהדרת שאימצתי לעצמי, ולא רק בנסיבות משעממות.

הראש הוא מכונה נפלאה שצריך לדעת כיצד לתפעל אותה נכון על מנת להשיג את היעדים הרצויים, לשמן אותה על בסיס קבוע. למחשבות שלנו יש כוח עצום, אז לא לגייס אותן לצידנו בעצם?

אז אני גולשת...

משתמשת בדימיון לבלות קצת במחוזות אחרים, במיוחד בימי סגריר.

גיליתי על בשרי שזהו כלי מדהים לטיפול עצמי ולטיפול באחרים.

כלי נפלא להתמרת מחשבות, כלי מעולה להגשמת חלומות, בקיצור כלי-כלי.

באהבה  ובחיוך

אוסי שיין, שילובים
העצמה אישית באמצעות כתיבה ועוד...
[email protected]