אתמול, באמצע שיעור יוגה פרטי שהעברתי בתל אביב, נשמעה האזעקה. בלי לדבר יותר מידי, מצאנו את עצמנו, תלמידתי ואני יושבות בחדר המדרגות. הרגשתי את דפיקות הלב ואת המתח באוויר. האחריות והרצון לשדר לתלמידה שלי בטחון ורגיעה, היו מהולות במחשבות שעלו מתוכי: "מה יקרה, אם הטיל יפול עלינו ולא יצליחו ליירט אותו?, או יפול על מישהו אחר?" והנה, אני מוצאת את עצמי באותו הרגע, בהזדמנות, במין שער. ההחלטה בידי: האם אני הולכת להשתמש בדיוק עכשיו בלב העניינים, עם כל הפחדים, בכלים שאני למדתי, לומדת ומלמדת? באותם רגעים אלו החלו לעלות בי זכרונות: אני יושבת באולם מרווח, בלב הג'ונגל, בדרום הודו. חבריי מרחבי העולם יושבים מול המורה ליוגה שלנו. אחריי שעות של מדיטציה ותרגול באשראם שבו למדתי, נופלת לי תובנה חזקה: בכל ברגע, בכל סיטואציה, יש אפשרות להתחבר לכוח מבפנים שיכול לשנות את המחשבות, שמשפיעות גם על העתיד. אני חוזרת להווה, האזעקה ממשיכה להתריעה. אני שולחת בדמיון מודרך אור אל הסביבה שלי, אנחנו מחייכות אחת לשנייה. ידעתי שהצלחנו. אנחנו כאן ועכשיו ושולחות מחשבות טובות. הטיל יורת ע"י כיפת ברזל. עלתה בי תחושת תודה גדולה לכל מי שתכנן, ייצר והביא אותה. התיאור במילים ש"הכל בסדר", לפעמים גובל בין האמת לבנאליות קשה. אך מספיק לכל אחד ואחד מאיתנו להזכר בכמה רגעי חסד בחיים, כדי להחיות את התחושה הזאת מחדש. ומה שמדהים, שאפשר לראות את זה קורה בלי סוף עכשיו בלב המתקפה. יצאתי לרחוב התל אביבי אחריי השיעור. התחושה הייתה שונה. הניכור, ההסתגרות והפחד התחלפו בתחושה חזקה של יחד. אנשים מסתכלים אחד אל השני, עם הבנה, עם לב וקשר הדדי. ואם זה לא נס, אני לא יודעת איך לקרוא לזה. בדיוק כמו ביציאת מצרים, עמוד ענן, הוא הכוח שנמצא בכל אחד ואחד מאיתנו. החוכמה, הרגיעה והעזרה אחד לשני. אני מחייכת לעצמי בדרך לאוטו, היידים מלאות בציוד יוגה, ואני יודעת: הכל באמת בסדר. כנסו לאתר שלי ב- www.vocalyoga.co.il או בקרו בדף הפייס בוק שלי: http://www.facebook.com/vocalyoga