ציטוט ששמעתי אי שם בזמן לימודיי נשאר חקוק בראשי ומאוד מדבר אלי:

You need practicing to become a partner if you want to find or to be with one.

ולמה זה מדבר אלי?

כי נוח ו/או קל לומר "אני צריכה למצוא מישהו ש...." וכאן מגיעה רשימת מכולת שלמה של ציפיות מבן הזוג (ולא רק בזוגיות – אלא מכל מי שאנחנו רוצים יחסים איתם). וכמובן שאם אותה רשימת ציפיות תתממש – אז תהיה לנו זוגיות ויחסים מצויינים, כי הוא (היא) "תפור(ה) למידותיי".

אז זהו שכאן טמון ה"קאץ'".

נושא הציפיות הוא אחד המהותיים שעולה בכל אימון יחסים. אנחנו מאוד רוצים שהשני(ה) יעשה/יגיד/יזום/יחשוב/יתכנן (המון מילות פעלים יכולתי עוד להכניס כאן) בהתאם לחשיבה ולרצונות שלנו.

ומה איתנו? האם אנחנו עונים לאותה רשימת מכולת נכספת? האם אנחנו עצמנו מתנהגים ומתייחסים לשני כמו הפרטנרים שאנחנו מחפשים עבור עצמנו?

למשל...

🔶האם אני יוזמת בעצמי רכישת כרטיסים להופעה במקום לצפות שהוא יעשה זאת?

🔷 האם אני לא שקועה לפעמים בנייד שלי בזמן שהוא מדבר אלי?

או שולחת הודעות ועסוקה בתקשורות עם אחרים בזמן שהוא רוצה שנעשה משהו יחד?

🔶 האם אני כל הזמן משתפת פעולה עם הרצונות שלו?

🔷 האם אני תמיד מודיעה לו אם אני מאחרת?

🔶 האם אני תמיד רוצה ללכת להורים שלו כשהוא רוצה?

🔷 לארח אנשים כשהוא רוצה לארח ספונטנית?

🔶 לצאת כשבא לו והוא אומר "בואי"?

🔷 האם אני מפרגנת לו כשבא לו לצאת עם חברים שלו מבלי לעשות פרצוף?

אלה הן רק כמה דוגמאות שנתתי מתוך רשימת הציפיות שאני שומעת בחדר האימון.

אז בהמשך לאותו ציטוט -

אם אנחנו נתנהג ונפעל בעצמנו, כמו מה שאנחנו שואפים ורוצים לקבל מהפרטנרים שלנו, נוכל "לדרוש" את אותה הדדיות ביחסים.

מה שמזכיר לי את הפתגם "נאה דורש – נאה מקיים".

יחד עם זאת, כשיש מצב שבו אחד הצדדים כן "נאה מקיים" אך לא מקבל בהדדיות – זה בהחלט מקום שחשוב ורצוי להתחיל בשיח בין בני הזוג, שישקף את המצב ויפעל לשינוי ושיפור המצב.

בכל מקרה – תמיד טוב וחשוב לבדוק קודם כל את עצמנו...

מאחלת סופ"ש וימים של נתינה וקבלה הדדית.