כל עוד נהיה עסוקים בלהאשים אחרים במה שקורה לנו, לא נתקדם, כשאני יודעת שהכל בידיים שלי, אם משהו לא עובד לי, אני שואלת את עצמי, מה אני מרוויחה מזה?

כשאני מאשימה במה שקורה לי את האחרים, אני לא בעוצמה שלי, אני לא לוקחת אחריות על מה שקורה, וכך שאינני יכולה לשנות.

החדשות הטובות הן, אני יוצרת את המציאות שלי, או שהמציאות שלי משקפת את מה שקורה לי.

אני שהאשמתי את אימי, שהיא לא אהבה אותי, היא לא ראתה אותי, אני הייתי אוויר בשבילה והלכתי שנים עם הכאב הזה, ואפילו העצמתי אותו עוד ועוד, עד שחלתי כל כך והייתי צריכה להוציא את המעי הגס שלי.

ורק אז התעוררתי, הבנתי שאני לא יכולה לחיות את החיים שלי, שכל פעם אצטרך להוציא איבר אחר מגופי, ושהחיים שלי בזבל, עשיתי מעשה והחלטתי לטפל בכעס, בשנאה,הזו ,פעם אחת ולתמיד, פשוט לקחתי אחריות. והחלטתי לוותר על הרווחים, שהם מסכנה, נורא, ושזכיתי למין אמפתיה מעוותת שלא מובילה אותי לשום מקום.

כשלקחתי את החיים שלי למקום אחר, לרפא את הצלקות, לגלות מי אני באמת, ואם אני כבר פה להנות מהחיים שלי. רק שם נעשה השינוי.

ואכן השינוי התחולל בתהליך לא פשוט, נכון, אבל עם רצון גדול, פתיחה של הלב, לראות את האנשים כפי שהם, ממקום טוב, ליצור מערכות יחסים טובות ומתגמלות. לתת ביטוי לעצמי וליכולות שלי, לסלק את רגשי האשמה, את רגשי הנחיתות ואת חוסר הבטחון ,המון תובנות ויצירה של שמחה ואהבה לחיים שלי.

בתהליך אימון בשיטת התדר האנושי, אני עוזרת לאנשים לעשות את השינוי, לגלות את עצמם מחדש, לחדד את המודעות האישית, ליצור הקשבה פנימית וחיצונית. להקשיב לקול הפנימי. וליצור בחייהם אהבה ושמחה.