יהודית המתאמנת שלי מספרת: כשיוצא לי לנהל דו שיח עם קולגה לעבודה או אם אנשים שאני בקשר איתם והם לא מסכימים איתי, זה ממש מעצבן אותי.

אני פוחדת לענות להם מאחר ואני מכירה את עצמי, אני מתעצבנת ואז המילים מתבלבלות לי, אני לא מסבירה את עצמי נכון ולבסוף אני מרגישה מאוד רע עם עצמי. ולכן אני נמנעת ולא מגיבה. "אוכלת את עצמי מבפנים", אני כעוסה, מאשימה ומתנתקת. אני ממש לא מאודרת מכך.

בתהליך האימון השיטת "התדר האנושי", ביררנו, מה הרגש שנמצא שם?

למה חשוב לה להשמיע את דעתה, ומה מסתתר מתחת לפחד מהתפרצות שהיא חוששת ממנו וגורם לה להימנע? האם זה היה בעבר? באיזה מצבים? דוגמאות של מקרים כאלו בעברה? ו

יהודית עברה תהליך של הבנה עמוקה, מה הרגש שהכי מנהל אותה. למדה לזהות אותו בזמן אמת. הבינה מהיכן זה מגיע. למדה להתחבר לרגשות שמנהלים אותה, נתנה להם מקום, ממקום של הבנה זו חמלה, ועברה תהליך של הבראה.

הבינה מה הניע אותה להתנהגות זו, שפגעה בה. עשתה את בחירותיה, לאט ובטוח שינתה את הגישה לנושא כאוב זה. ואכן התוצאות לא איחרו להגיע.

יהודית יצאה מהאימון מחוזקת ומועצמת. כשנתקלה במצבים כאלו. הרגיעה את הקולות הפנימיים שלה. וניהלה שיחה פתוחה וכנה ללא התבלבלויות. הביעה את רגשותיה ללא חשש.

ואם בא לך להביע את עצמך ממקום של התחברות ועוצמה למי שאת, צרי עימי קשר וגם את תוכלי להתגבר על מצבים כאלו ודומים להם.

באהבה.