הגיע אלי לאימון יפית (שם בדוי) סיפרה על מערכת יחסים עם כלתה, כלתה בקשה ממנה לשמור על נכדתה הקטנה, ואכן היא פינתה את זמנה ושמחה לבלות עם נכדתה הקטנה, שהיא לא רואה מספיק, ממש לפני שהייתה אמורה להגיע, התקשרה והודיעה ששינתה את תכניותיה, בלי הסברים נוספים ולא תביא את הנכדה. היא הרגישה מאוד פגועה, נעלבה, "שלא רואים אותה" היא לא אמרה לכלתה ולבנה דבר מאחר ולא רצתה ליצור עימות כלשהו. זו לא פעם ראשונה שזה קורה, יפית הייתה מרוגזת מאוד וחסרת אונים. הגדרנו מטרה- רוצה ליצור יחסים טובים ולראות את הנכדה. רשמנו את כל השיפוטים שיש לה על כלתה, התמקדו בצרכים של יפית. היא לקחה אחריות על הכעס והכאב שלה, ואז לאחר תהליך של הבנה שלה (של יפית) ומה המטרה שעמדה מול עיניה, הנושא היא לא הכלה, הנושא הוא שיפית לוקחת אחריות על חייה והיא עושה מהלך, עברנו למצב של אמפתיה, לכלה, ועברנו תהליך של שחרור גדול. כשאנו עוברים ממצב של האשמות (הישרדות) למצב של אחריות, אנו מוצאים בתוכנו את העוצמות וההבנות - דבר שיוצר שחרור וחופש, יפית עברה תהליך עוצמתי וגילתה בתוכה כוחות שלא ידעה על קיומם, יחסיה אכן השתפרו ממקום של הבנה וקבלה. מפסיקים לתת כוח לכאב ולכעס ובוחרים בחיים של שמחה. באהבה