הנה הולכת ונוצרת לה תבנית: בימים בהם אני חוזר ממפגש בקבוצת "ביז" שבה אני חבר אני לא מסוגל ללכת לישון. אני מלא, ממש שטוף באנרגיות חיוביות, רעיונות ותובנות שאני כותב במהירות אדירה לתוך מחברת הרעיונות שלי כדי שלא יאבדו לי, מלווים בתחושת אופטימיות קרובה לאופוריה, תחושה שהעסק שלי זז הרבה יותר מהר מכפי שהעזתי לחלום עד לא מזמן. והשאלה המתבקשת: למה? מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? למה בכל יום רגיל אני קם ועובד ועושה ודוחף ומושך ומשקיע ועוד ועוד... והלילה הזה שונה. כל הדרך הביתה חשבתי על זה, אך בסיבוב הלילי עם הכלב הבנתי את זה. היה קריר והרוח הירושלמית חדרה לתוך האזניים שלי, למקום אליו נופלים האסימונים, ואז זה היה ברור:

זו הרוח.

שום דבר לא עובד או מתפקד במיטבו בלי רוח. גם עסקים. אפשר לכמת אותם, למדוד את הרווחיות שלהם, האם הזמן מנוצל בהם כהלכה, עוד ועוד פרמטרים שונים ומגוונים הנוגעים לניהול, ייעול ושכלול עסקינו השונים. אנחנו יודעים להשתמש במילים כדי לנסח ברהיטות את כשרונותינו והחוזקות שלנו, זה נקרא היטב בשורות המתארות אותנו ואת העסק.

אבל איזו רוח מניעה את העסקים שלנו? איזו רוח נושבת בין השורות שלי או של העסק? האם כשאנו נפגשים עם לקוחותינו החדשים והותיקים אנו מביאים את המקצוען היעיל, האדם המנוסה והמושחז או שאנו מביאים את הרוח שבנו, שיודעת להקשיב למה שהלקוח מרגיש וקשובה עם הלב והרצון הטוב שלנו לצרכים שמבטא הלקוח השוכר את שירותינו בין השורות?  

אני רואה את העסק שלי כעפיפון: יש לו מסגרת שנותנת לו יציבות, יריעה חזקה כדי שיוכל לעוף, זנב כדי שלא יאבד כיוון והוא מחובר אליי ונשלט על ידי חוט חזק שלא ייקרע. אבל הוא לעולם לא ימריא בלי רוח טובה שתדחף את כל המכלול הזה, שתתן לו את התנופה להתרומם ולעלות לשמיים, לממש את הפוטנציאל האמיתי שלו.

רוח טובה כזו יש בקבוצת "ים בעסקים" בירושלים. האנשים בקבוצה נפגשים באמת, לא רק העסקים או התוארים שלהם ונסיונם, אלא האנשים עצמם נפגשים ויוצאים מכך מחוזקים ואף יותר. אני שמח בחלקי מאוד וגם בחלקם של חברי קבוצות אחרים שעושים את הדרך הארוכה מהדרום או הצפון על מנת להגיע למפגשים של הקבוצה. אני רוצה להגיד תודה מכל הלב ויישר כח לכל המשתתפים במפגשי הקבוצה על הדחיפה שהרוח הטובה שלכם נותנת לי, על ההפרייה ההדדית וסערת המוחות המשותפת במודע או שלא במודע. אני גאה להיות שותף ברוח הזו.

יריב