אני בן שלושים וארבע וחצי. הגיע הזמן לומר תודה.
הפוסט הזה מתחיל בגבעתיים הקטנה של תחילת שנות החמישים בביתו של יוסף רוזן. בשכונה בה התגורר קראו לו 'מר יוסף', אדם צנוע אשר מיעט לדבר, היה נגר במקצועו, אמן בנשמתו וידע לתקן הכל. בימי הצנע והחיים בבארטר (בארטר לדוגמה: תן לי 2 ק"ג קמח, קבל ממני חצי קילו חמאה בתמורה) לא היו כ"כ הרבה בעלי מקצוע מומחים לכל תחום וגם לא היה כסף להשקיע בתיקונים או לקנות חדש, כך שנהוג היה לתקן לבד עד כמה שאפשר. למר יוסף היתה היכולת להבין איך דברים עובדים, גם דברים קטנים ומורכבים במיוחד, ומשם קצרה היתה הדרך לאבחנה מדוייקת של מה בדיוק טעון תיקון ופתרון הבעיה. אל יכולות אלו הצטרפו העדינות והדיוק של ידי של נגר אומן והרי לכם מתכון להצלחה עסקית מהבית עם פרסום שעובר מפה לאוזן במשך שנים. חודשים רבים אחרי שנפטר עוד הגיעו לביתו אנשים עם כלים ומכשירים מסוגים שונים או רהיטים קטנים ועתיקים מכל מיני מקומות בארץ על מנת שמר יוסף יתקן, כשגילו שאיננו עוד האכזבה על פניהם ניכרה היטב והשאלה לא איחרה לבוא: "...אבל מי יתקן לי את המכונה\מכשיר\רהיט\כל- דבר-אחר, אם לא הוא...?"
השנה היא 1978.
קוראים לי יריב, אני כמעט בן ארבע, לפני כחצי שעה גיליתי את תכולת ארגז הכלים של אבא שלי ואני משתמש בה בעניין רב: אני מפרק לגורמים את כל הצעצועים שלי שיש בהם איזשהו מנגנון שגורם להם לזוז עם הכלים שבחרתי (כמה מברגים, פלייר חלוד וצבת גדולה כמעט כמו האמה שלי), אחרי שהבנתי, אני מרכיב אותם בחזרה, משחק אתם, ובזמן שאני עושה את זה פשוט אי אפשר לעצור אותי- אני בטראנס. מאותו יום הפעילות הזו תימשך בכל הזדמנות אפשרית למשך כל החיים שלי, עם "צעצועים" גדולים בהרבה ויקרים עוד יותר כמו אופניים, מכשירי חשמל, טרקטורים, גנרטורים, אופנועים ועוד...
השנה היא 2009. הזמן עף כשנהנים!
אני בן שלושים וארבע וחצי, יש לי עסק שקוראים לו הידיים של יריב. אני מבין איך דברים עובדים, גם הגוף האנושי, ואני מתקן כמעט הכל, גם את הגוף. אני אומן ואוהב מאוד לגלף בעץ, אני גם תיקונצ'יק (או בלעז הנדימן), ואני מטפל בגוף ובנפש. אני אוהב את מה שאני עושה, ואני עושה את זה מכל הלב ועם תחושת הבטן שלי שלא טועה לעולם. אני חבר ב"עסקים עושים עסקים" ואוהב את הרוח והגישה שתכונות מפתח להצלחה הן פרגון, לדעת להעריך עבודה טובה ולתגמל בעבורה, לחלוק ידע ולתת בנדיבות מחמאות ומילים חמות כמו תודה.
אני הנכד של יוסף רוזן. כשהוא נפטר ב-1977 לא היה מחשב עם אינטרנט בכל בית, אפשר לומר שהכפר היה רק כפר קטן ולא גלובלי, ובכל זאת אני רוצה להשתמש היום בכלים האלו כדי להודות לו על הכלים שקיבלתי ממנו במתנה: התבונה והכשרון להבין איך דברים עובדים והיכולת לתקן, גם בחומר וגם בנפש. תודה לך סבא, המתנות שנתת לי נפלאות!
יריב
איש 1 שקוראים לו יריב, עם 2 ידי זהב, יבוא עם 3 ארגזי כלים, באוטו על 4 גלגלים ויעשה מה ש 5 בעלי מקצוע עושים בפעם אחת, במקצועיות, באחריות (עם המלצות) ובזמן. התיקונים המאתגרים שלכם הם ההנאה שלי. נולדתי