אנשים הסובלים מחרדה חברתית חשים מצוקה אמיתית. מדובר בהפרעה ממשית הגורמת לחרדה, חוסר נוחות וקושי במצבים שהם צריכים לתקשר עם אדם אחר. התחושות מתגברות כאשר מדובר בקשר עם זרים והאדם הסובל נמצא במרכז תשומת הלב. במצבים בהם האדם מרגיש שכל תשומת הלב ממוקדת בו עלול להיווצר מצב בו החרדה תגרום להתקפים דמויי פאניקה. במצבי פאניקה חווים דפיקות לב מואצות, תחושת עילפון, קוצר נשימה, הזעה מוגברת, בחילות, רעד בידיים, פיק בירכיים וכן הסמקה. הסמקה היא התופעה המציקה ביותר משום שכולם רואים אותה.

הגורם העיקרי לחרדה חברתית היא החרדה מפני מה האחרים יחשבו עלי, כיצד הם ישפטו אותי, האם הם יבקרו את הדברים שאמרתי, או שמא את ההתנהגות. אדם הסובל מחרדה חברתית  יהיה חרד שמא הוא הביך את עצמו, או היה מגוחך.

בסביבת האנשים הסובלים מחרדה חברתית, ישנה סכנה שהסביבה תגדיר אותם כמתנשאים, לא-חברתיים, ביישנים, מופנמים, עדינים מידי. למעשה מדובר באנשים המתקשים לקחת חלק בפעילויות חברתיות, לארח או להתארח, לנהל שיחת חולין, להתחיל בקשר רומנטי או חברויות חדשות, לדבר בפני קהל, לבקש עזרה או בקשה כלשהיא. במצבים מסוימים אנשים הסובלים מחרדה חברתית ימנעו לאכול או לשתות בנוכחות אחרים.

מדובר במעגל בו האדם עלול להימנע מקשר ומפעילות, להצטמצם בתוך עצמו, לא למצות את יכולותיו למרות הפוטנציאל והרצון הקיימים. הדבר נובע מתחושת חרדה, דימוי עצמי ירוד, חוסר ביטחון, כעס עצמי ועוד. במצבים בהם החרדה מונעת או מפריעה לתפקוד יומיומי בפעילויות ותחומים שונים, גורמת למצוקה ולפגיעה בתפקוד, לתחושה של אי מיצוי עצמי, לתסכול, כעס  וצמצום חברתי יש לחשוב על טיפול.

לא פעם אני נשאלת מה גורם לחרדה חברתית, האם מדובר בתוצאה של מהלך חיים או שמא זו היא תכונה מולדת? ישנם גם גורמים ביולוגיים, כמו במצבי חרדה או דיכאון, אך ישנם גם מרכיבים תורשתיים. ניתן לראות כי הורים הסובלים מחרדה חברתית, קרוב לודאי כי גם ילדיהם יסבלו ממנה. לרוב, חרדה חברתית מתחילה בגיל ההתבגרות או בגיל צעיר יותר.

ישנם סוגי טיפול שונים לחרדה חברתית. ישנו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי טיפול על ידי שיחות בו מלמדים אנשים עם חרדה חברתית לשנות את תגובתם "הרגילה" לסיטואציות חברתיות. דהיינו, להפסיק לפחד משום שעלולים לשפוט אותם לחומרה, שיראו מגוחכים, יכנסו למצבי מבוכה וכו'. בטיפול לומדים כיצד תבניות ודפוסי החשיבה יוצרות ומעלות את החרדה וכיצד לשנות תבניות חשיבה קיימות, במשולב עם טכניקות של דמיון מודרך, הרפיה וטכניקות התנהגותיות.

במהלך הטיפול, כאשר לומדים לזהות מצבים בהם החרדה החברתית עולה, מה הסיבות מהן היא נובעת מתחיל החלק המעשי של מטלות, על ידי חשיפה הדרגתית, מבוקרת לסיטואציות חברתיות מעוררות חרדה.

לעיתים טיפול תרופתי יכול להועיל במצבים של חרדה חברתית. כאשר נעשית הערכה  כי יש צורך להיעזר בטיפול תרופתי, יהיה שימוש בנוגדי חרדה, דיכאון וכפייתיות.