אולי יש פה רק אנשים שמחים, כי כשכתבתי שעצוב לי, אף אחד לא הגיב... אז זה קצת מצער, כי כתבתי על עניין ציבורי יהודי חשוב, ואם אין תגובה, אני לא יודע אם זה אומר שלא מבינים, לא מתייחסים, או פשוט כמו שכתבתי בהתחלה - בורחים מעצבות... אז, אני דן לכף זכות ובוחר באפשרות האחרונה. אמנם יש זמנים של עצב, אבל עברנו, ועכשיו זה זמן של שמחה. 

אז מה זה בכלל ט"ו באב? ולמה אנחנו מציינים אותו כיום מיוחד? 

המשנה במסכת תענית כותבת, שלא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים. 

מילא יום כיפור, אמנם נראה לנו קצת עצוב, צום, סליחה וכדומה, אבל עוד אפשר להבין שזה יום טוב. יום של נקיון וטהרה, של התפייסות ועלייה. 

אבל ט"ו באב, מה קרה שם? 

הגמרא (תלמוד בבלי מסכת תענית) נותנת מספר סיבות לקביעה זו, והפעם אעסוק בסיבה אחת: 

יום שבו פסקו מתי מדבר מלמות. מה פירוש? 

במדרש איכה נאמר שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר בעקבות חטא המרגלים, כל ערב תשעה באב, שבתאריך זה שבו המרגלים והוציאו לעז על הארץ, היה כרוז יוצא ואומר 'צאו לחפור קברים' והיה כל אחד יוצא וחופר לו קבר וישן בו, ולמחרת הכרוז אומר 'הבדלו החיים מן המתים'.  וכך היו עושין כל שנה. בשנת הארבעים עשו כן ועמדו כולם חיים! אמרו: שמא טעינו בחשבון הימים (עוד לא היה לוח שנה...)? והיו נכנסים לקברים כל לילה עד ט"ו באב וכולם היו חיים.  וכיון שראו שנתמלאה הלבנה ולא מתו - ידעו שנשלמה הגזרה, וביום זה חזר הדיבור של השכינה עם משה ביחוד ובחיבה ולכן קבעו יום זה ליום טוב.

מהו המסר המרכזי שאנחנו יכולים ללמוד מסיפור זה? 

אני לוקח את זה למקום של אמונה ותקווה. אתה אף פעם לא יודע מתי תבוא ההצלחה, הישועה. תנסה פעם ועוד פעם עד שפתאום משהו ישתנה. אפילו ארבעים שנה... אל תוותר על האמת שלך! 

כמובן שתמיד צריך לבדוק מה אפשר לשפר, לעשות יותר טוב, כדי שבאמת התוצאות יהיו יותר טובות. אבל ודאי שלנסות ולהכשל ולהגיד: זהו, סימן שאני לא יכול, שזה לא מתאים לי, או אפילו סימן שמשמים לא רוצים שאמשיך... זו לא הדרך, זה לא יום טוב... 

ברכת ימים טובים לכולנו!