מוטיבציה לשינוי מגיעה לעיתים מהרצון להימנע מכאב עתידי.

כך זה לדוגמה כשאני רוצה להימנע מהנזק הנגרם כתוצאה מהעישון.

אלא מה, הנזק העתידי איננו מוחשי מספיק ולמרות שהוא יכול להיות כבד,

הוא לא מספיק מרתיע כדי להניע לפעולה.

ההימנעות מעישון ברגע הזה, נראית "כואבת" יותר מהנזק שאני אחווה אי שם בעתיד.

לכן התודעה נוטה לדחות את השינוי למועד מאוחר יותר והיא מספרת סיפור של:

צריך להפסיק לעשן, רק שיש עוד זמן... למה דווקא עכשיו?

מכיוון "שיש זמן" אף פעם לא מגיע אלא שכבר מאוחר מידי והנזק הוא בלתי הפיך,

התרופה לכך היא התהליך הבא:

* לשבת ולדמיין את חייך שאתה עומד בנקודת זמן שהיא צומת של אינסוף דרכים.

אתה עומד בצומת ובוחר ללכת בדרך שהיא המשך ישיר של הדרך בה הלכת עד היום...

ואז לדמיין שהגעת לנקודה שהיא עוד 20,30 שנה מהיום.

נקודה שבה אתה חווה את כל הסבל כתוצאה מאי השינוי של ההתנהגות שלך היום.

כיצד אתה שוכב בבית החולים על ערש דוואי, המשפחה מסביב, מסתכלים עליך ברחמים...

מה אתה אומר לעצמך ברגע זה?

על מה אתה מתחרט שלא עשית?

ממש להיכנס ולדמיין את הצער ואת הכאב של אי השינוי....

ואז לחזור לנקודת ההווה בצומת הדרכים ולבחור ממקום חדש כשאת/ה מכיר את כל המשמעויות של הבחירה שלך.

ככל שתדמיין/י את הכאב על אי השינוי חזק יותר, השינוי יהיה קל ומהיר יותר.

הסיבה ברורה: ברגע שאת/ה חווה את המחיר העתידי היום, קל לך לעשות את מאשן הרווח הפסד.

מאמרים נוספים בסידרה על שינוי הרגלים:

אני תמיד לטובתי

בא לי... לא בא לי...

אחרי החגים...