יום אחד אני נוסעת ברכב, פודקאסט של N12 ברקע, קצת גשום, אבל אני ממש בראש טוב, אני בדרך להעביר סדנה.
לפתע מצד הדרך מסמנת לי שוטרת לעצור.

היא שואלת אותי "מה הסיפור שלך?"
שאלתי אותה חזרה "מה הסיפור שלך?"

האמת, כל הפרטים קרו מלבד השוטרת שסימנה לי לעצור.

זכיתי להעביר  סדנת "סטוריטלניג" מטעם המי"ל, מבית ג'ון ברייס, במכללה הלאומית לשוטרים.

שם בהחלט שאלתי את הקצינות והקצינים
"מה הסיפור שלך?"

למי עליך לספר סיפור בארגון?

דיברנו על כוחו של סיפור, ראינו סוגי סיפורים שונים, חשבנו על הקהלים השונים של אנשי מש"א שהשתתפו בסדנה,
על הכאבים השונים שלהן, או של השוטרים והמפקדים.

ראינו איך העברת מסר בכלים של סיפור,
נגיעה ברגש, סיפור מנקודת מבט אישית יכולים לעשות את ההבדל בקבלת המסר אצל הצד השני.

סיפור אחד שאני משתפת בעמימות והוא וודאי ייחודי לכוחות הבטחון.

​
אחת מהמשתתפות נמצאת בשיח מתמשך על קונפליקט מול מפקד.ת של יחידה מבצעית.
כבר היה ניסיון להביא טיעונים הגיוניים, מנהליים ואנושיים אולם המפקד.ת עדיין מסרב.ת לקבל את חומרת המצב.

חשבנו מי קהל היעד? המפקד.ת
מה הצורך של הדמות? יחידה מתפקדת וביצועים מעולים.

והתאמנו את הגישה, ויצרנו סיפור.

לא אוכל לשתף כאן את הקונפליקט אבל בסיום הסדנה הקצינה בחרה לתאר למפקד.ת שלה מצב בו הצוות האמור נמצא בשטח, בפעילות .
קורה כך וכך ועקב אותו נושא שנוי במחלוקת עלול להיפגע התפקוד המבצעי.

מה דעתך?
האם אחרי סיפור כזה תשתנה הגישה?