בעידן הדיגיטלי - התמונות שאנו מצלמים נשמרות במחשב כגיבוי, ומי שמעוניין ב"משהו להחזיק ביד" מדפיס כמה מהן.
אבל זה היום.
עד לפני כמה שנים הסתובבנו כולנו עם מצלמות וסרטי פילים. צילמנו ורצנו לפתח. סידרנו באלבומים ופעם ב.. פתחנו אותם במפגשים משפחתיים והעלנו זכרונות מטיולים, חוויות, מסיבות, חגים, ושאר ירקות.
ומה היה לפני כן? זוכרים את השיר: "כשהיינו ילדים, שיחקנו בחולות...."
אז, כמאמר השיר - כשהיינו ילדים - מצלמה היתה כלי יקר שמעטים החזיקו בו. כדי להנציח תמונה למזכרת היתה המשפחה לובשת את מחלצותיה ונוסעת אל הצלם, אירוע חגיגי לכשעצמו. אז היה זה מעמיד אותנו ב"פוזה" רצינית. הגדולים מאחור והילדים מקדימה. כולם בפנים רציניות. את הסבא/סבתא או ההורים המבוגרים היה מושיב על כסא וכולם ניצבים סביבם.
והתוצר - תמונה יפה, חגיגית וגדולה לתלייה בסלון.
פילים? מי חשב על זה. הפילים נשאר אצל הצלם ומי שחשקה נפשו בהעתק היה ניגש ומזמין, וכמובן משלם.

פגעי הזמן עשו בנו שמות במהלך השנים. קמטים עלו על פנינו, גזרתנו התעבתה, שיבה זרקה בשערנו (חלקנו מסתירים אותה במנת צבע נדיבה פעם בחודש). אך לא רק בנו נתן הזמן את אותותיו. התמונות הישנות העלו כתמים, חלקן איבדו את צבען המקורי ודהו, חלקן מלאו סדקים או קרעים. לעיתים, תמונות אלה הן הזכרון היחיד שלנו מאותם רגעים של פעם, מההורים או הסבים שאינם עוד. מאח או אחות שהלכו לעולמם. ממקום בו ביקרנו או גרנו. וכשאנו מביטים בהן, בתמונות הישנות - ליבנו מחסיר פעימה בכאב.

ריטוש תמונות ישנות זו התמחות, אך לא רק. ריטוש תמונות ישנות זו אהבה.
אהבה לדמויות של פעם. לרגעים שעברו ונעלמו. לסיפורים שמאחורי הרגעים המונצחים.
אהבה לתיעוד - שמאפשר לילדינו ונכדינו לדעת מי היו אבות אבותיהם.

בכל שנה, בעיצומן של ההכנות לפסח, כאשר אנחנו הופכים כל פינה בבית ומאווררים, ומנקים, ומחליפים ישן בחדש, אנו נתקלים באותן תמונות ישנות, מהוהות, קרועות, ומתלבטים - "האם יש טעם לשמור אותן, הן הרי הרוסות".

כן רבותי, כן, יש טעם לשמור!
כי אנחנו אוהבים את הדמויות של פעם, את הרגעים שנעלמו, את הסיפורים שמסתתרים באותם הרגעים המונצחים.
אני אוהבת את החקר והתיעוד והשימור, שמאפשר להעביר פיסת חיים, פיסת עולם לבאים אחרינו.
ואני טובה במה שאני עושה. כמו שיפוצניק טוב אני מתקנת את הסדקים, כמו חייט טוב אני מאחה את הקרעים,
כמו צבעי טוב אני מחדשת את הצבעים, ומחזירה לכם קובץ מחשב במייל.

אני תמיד רואה לנגד עיניי את הבעת פניהם של מי שאני מחזירה להם תמונה הרוסה כשהיא מחודשת ורעננה.
את התרגשותה של אשה שמקבלת מילדיה במתנה תמונה של בעלה ז"ל כשהיא כבר לא דהויה ומרוטה.
את דמעת ההתרגשות שזולגת על הלחי, להורים שבנם נפל לפני שנים רבות ותמונותיו כבר אינן כשהיו.

אני מחכה לסיפורים שאחרי התמונות הישנות שלכם,

לפרטים:

"שגו" - ורד שחף גולן - 052-4316632
"סיפורי חיים-אילנות יוחסין"
www.lifestory.co.il