שי והדס –

התרגיל שקיבלו שי והדס, תרגיל מהמם, אנחנו עושים אותו גם בפליי דייט בקרוב מפגש נוסף. זה תרגיל שמאפשר לנו לבדוק גבולות, להיות בהקשבה לומר מה מתאים לי ומה לא מאוד מומלץ למי שיש קושי לתקשר בעניין הפיזי.

שם עדיין הפחד מנהל, לצדו שיתוף חד צדדי שמקשה על הקרבה.

איתמר וקרין –

קארין התחילה לצאת החוצה, לאט ובזהירות. ממצב של הכל סבבה היא מתקדמת בשיתוף קטן, מול שי והדס שהיא ואיתמר לא תמיד מתקשרים טוב. אבל מהר היא הולכת אחורה ונותנת לנו הצצה למה זה כל כך קשה לה לדבר על הקושי, היא רגילה לא לדבר, לא להרעיד את המערכת.

אבל היא לא ויתרה, ושיתפה את הדס בכנות שיש קושי. השיא הגיע שהיא הצליחה לשתף את איתמר בנסיעה חזרה בקושי שלה. לאיתמר היה קשה להכיל את הסדק.

בתקשורת מקרבת היתה נעשית עצירה ובקשה מאיתמר לחזור על מה שאמרה קרין. בצורה כזו: "אני שומע שאת....הבנתי אותך?". הכלי הזה היה יכול לייצר התקדמות בתקשורת, אבל התגובה היתה חוסר הקשבה לרגש ועיסוק בפנקסנות. מי עשה מה מתי.

הקשבה לאחר, ל"מה האחר מרגיש "מייצר קרבה.

אני חושבת שאם היו לו כלים לתקשורת מקרבת, היה לו יותר אויר בקשר.

שני ודני

האם קשר זוגי שלא מתחיל בניצוצות יכול להצליח? שאלה שרבים מתלבטים בה לא רק דני. האם ניצוצות זה רק משיכה פיזית? לא בהכרח.

קרבה מתרחשת כשהדברים הם לא מתחת לפני השטח. לדני ושני קשה לומר אחד לשנייה מה הם מרגישים. גם כשעולה שיחה מול לירון הוא בורח לאיפה הכלב. כמוהו גם שני. שהיא נשאלת אחרי הארוחה מה קורה, התשובה היא הכל טוב ומבט כועס.

מצבי קונפליקט הם המקום ללמוד לייצר תקשורת בה כל אחד אומר מה הוא מרגיש, הקשבה, ומה אפשר לעשות יחד. דני רואה את הקושי של שני, אבל חושש לומר לה איך הוא מרגיש. ואז כל אחד נשאר עם הסרטים שלו.

מה דעתכם/ן?