התמונות האלה כמו בחיים מזכירות לי שכל דבר שאני רוצה להשיג, לקדם יש שפע דרכים ללכת.

אם בחרתי בדרך שמעצבנת אותי, מורידה את הרוח, מסובכת אני מבינה שיש סיכוי שהתחלתי ללכת בדרך הלא נכונה, ואולי אני צריכה לחפש את הדרך המדויקת לי. זה לא אומר שנכשלתי, זה אומר שאני צריכה לדייק יותר בבחירות שלי.

לפעמים הדרך מעצבנת אותי כיוון שיש שם בתוכי משהו לא מדויק. ואולי אפילו מתנגד למה שאני אומרת לעצמי שאני רוצה.
ואז עולים לא מעט מעצורים בכל מיני צבעים,
פחדים, תירוצים ועוד כמה לא נחמדים.
אני לומדת להתבונן בהם, מאפשרת להם להיות נוכחים.

לפעמים לוקחת פסק זמן כדי להחליט. אם הם משקפים משהו בתוכי או שבאמת הדרך אינה מדויקת לי.

ולאחרונה, אני שמה לב אני פחות משתמשת במושגים כמו חלום, "יש לי חלום", או "מה החלום שלך". ואני משתמשת יותר במושג תוכניות.

"יש לי תכנית" או "מה התכנית שלך".
אני מתכננת תכניות. וחלקן מאוד משמעותיות ומרגשות עבורי.

אני מרגישה שהמושג חלום בשנים האחרונות נתפס בתוכי כמשהו נשגב רחוק, לעומת תכנית.
תכנית בעולם המושגים שלי נתפס כמשהו יותר גמיש, משתנה, אפשרי.

התמונות, האחת הפס ברכס האנפורנה, שאני גאה בעצמי שלמרות ועל אף (שזה סיפור בפני עצמו) הצלחתי להגיע.
והשנייה רכס הפיץ רוי, שמאוד רציתי להגיע, ואפילו הגעתי ממש קרוב, אך לא לסופו.

במשך שנים ראיתי בנקודות האלה חלומות אך בעצם מדויק לומר שהם היו תכניות. לכל אחד מהם נדרש לחשוב על דרך.
נדרשה גמישות מחשבתית, ובחירה מידי פעם בדרך אחרת, לטעות ולבחור באחרת.
לתכנן להבין שבדרך שרציתי זה לא ילך ואז לחפש דרך אחרת כמו כל מסע החיים הזה.

איך זה אצלכם/ן?
מוזמנים לשתף.

שלכם באהבה 

ויקי שלום זלוסקי

מאמנת בכירה מומחית ליצירת זוגיות