יום הכיפורים בפתח, חשוב לדעת בפני מה אנחנו עומדים.

יום הכיפורים הוא היום העצמתי ביותר בשנה, הוא המדרגה העליונה ביותר המשפיעה קדושה.

ומהי קדושה?, הקדושה היא השפעה של האור.  היא נותנת לנו, למשוך את השפע.

הטומאה היא יניקת האור מאיתנו. (לוקחת מאיתנו)

יום הכיפורים הוא מעל כל הזמנים ומשפיע על כל הזמנים, הוא מאפשר נגיעה בשורש ההוויה. זה אומר שניתנת לנו האפשרות לעליה כל כך גבוהה, שנוכל לתקן את שורש הנשמה ,לעשות בו שינוי, להמתיק את הדינים.

יש דין ויש חסד.

הכוח של הדין הוא כוח העצירה. הוא נחשב לשלילי, אבל הוא בעצם הוא מאוד חיובי.

הכוח של החסד, הוא כוח השפעה, נתינה, התפשטות.

אין חסד, ללא דין. נתינה במקום הלא נכון, ללא עצירה, היא הרס.

שיחה למשל, תקשורת, היא חסד. הדין מלמד מתי לשתוק.

אומר הרב יובל הכהן אשרוב: כשאתה מביא פרחים לאשתך, זה חסד. אבל אם תביא פרחים לאשתו של השכן? אותה העשייה של החסד, במקום הלא נכון, ללא הדין של מתי לעצור, היא הרס.

המים, הם כוח חסד. כאשר המים לא נתחמים ע"י הדין, יש להם כוח הרס עצום.

דינים המגיעים מהקדושה, הם מה שהופך כוח של עצירה, לחיובי, כמו אמות מידה ומוסר.

דינים המגיעים מ"הצד האחר", נהפכים ל"קליפה", אנרגיה שלילית הנדבקת לנשמה ומונעת מהאור להיכנס. דוגמא לכאלו היא פחד, כעסים, רודנות, הקפדה יתרה. זה יוצר חסימה של השפע.

העונש, הוא בעצם הסתלקות האור מהכלי, שהרי אלוהים הוא אור האינסוף, השופע דרך הכלים, המתאימים להכיל אותו, כל אחד לפי אפשרויות ההכלה שלו.

אין הדינים נמתקים אלא בשורשים, ז"א לתקן אפשר רק בשורש של הנשמה. האדם יכול במחשבתו להעלות את הדין למעלה, "למסור" אותו לאלוהים.

איך ידע אדם איזה דינים יש עליו?

בספר הקדוש "מאור עניים" נכתב: "השם לי בעוזרי ואני אראה בשונאי". דהינו:

אלוהים, השם, עוזר לי לראות את הדינים ע"י האנשים הנמצאים מולי ומקשים על חיי.

האנשים הרבים איתי, השונאים שלי. נאמר: "דינים מתלבשים באנשים". כאן למטה, אפשר לריב שנים. כשאדם מעלה את הדינים למעלה, הם יפתרו ברגע שאדם יבין שזה התיקון שלו,

ויתקן אותו משורש נשמתו.

כל דבר עם פחד, הוא דין. על כן, יש להעלות את הדינים למעלה לשורשם.

המשפט: מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד. ומי שמפחד מכל אחד, לא מפחד מאחד-

בדיוק מתייחס לסוגיה זו.

כשאנחנו בפחד על הגוף שלנו, על הנשמה, המחשבה, הרגשות, לשאול:

מי האדון על הגוף הזה? מי אדון על כל אלו? אני? אתה?

אדם החי עם השגחה, הוא אדם חופשי!

יום הכיפורים הוא מתנה, המאפשרת תיקון שורש הנשמה.

חיבור נכון של איזון, בין החסדים והדינים. חיבור המוליד חיים. (ממש כמו בחינוך ילדים, שיש צורך גדול לאזן את הנתינה בגבולות! בלעדיהם הילד "הולך לאיבוד".

חיסרון אצל אדם, הוא דין. כאשר האור ממלא את המקום החסר, הומתק הדין. כאשר האור ממלא  את האדם, אז מגיע העונג. התענוג. זה קורה רק כשיש לפני כן את החוסר.

כשיש בעיה, לא לברוח ממנה. לתקן מהפנימיות ולהעלות אותה דרך המחשבה למעלה.

ואיך נחשוב נכון? המחשבות מאוד מושפעות מהאוכל, מהתזונה שאנחנו מזינים את הגוף והמוח. אכילה רבה מגבירה את הגשמיות. יום לפני יום הכיפורים, נאכל הרבה, נתחבר לקרקע, כי ביום הכיפורים יש את ההזדמנות להתפשט מהגשמיות. הצום עוזר לזיכוך המחשבה והגוף.

צום, צמצום ! דרך ביטול הגשמיות אנחנו יכולים לעלות מדרגה.

לתקן משורש עליון את הבעיה הפנימית שמשתקפת לנו בבעיה החיצונית.

רצה- צרה. למה? כי כשהרצון אינו נכון (רצון אישי ולא רצון אלוהי), הוא גורם צרות.

ביום הכיפורים ניתנת הזכות וההזדמנות לתקן את הרצון. להתחבר לרצון העליון.

דרך מופלאה לעשות זאת היא לשנות את השאלה:

מה אני רוצה? לשאלה:

מה אני יכול לתת לעולם?

הצום קל, עם המודעות הנכונה וההכרה שהמוח במצב הזה שולח לגוף אור.

שולחת לכם אור, הקלה, התרוממות הרוח, המתקת הדינים, משיכת שפע ובריאות!

גמר חתימה טובה!

מיכל אורעד בהיר - חכמה בנתיבי החיים

התפתחות אישית וצמיחה רוחנית  www.moby.co.il