כל גרם מדרגות מוביל למקום כלשהו, למקום שונה מזה שהיה בתחתית המדרגות. כשעולים למדרגה הבאה חווים אי נוחות, קושי, אתגר. כשמגיעים לשלח המדרגה נחים, מתמלאים אנרגיה לטיפוס הבא. וכך זה עם שביעות רצון. יש מקום של אי שביעות רצון, שפעמים רבות איננו מודעים לו, שמביא אותנו למקום של שביעות רצון. הדוגמה הפשוטה ביותר היא ההשקעה בהכנת הארוחה לעומת האכילה והמנוחה שבאה בעקבותיה. לאחר ארוחה מרגישים תחושה של שובע, חוויה של מלאות, נינוחות, סיפוק. אם נאכל ממש לפי מה שנכון לנו נרגיש גם שלמים, בדיוק כמו ששבע הוא מספר ימי השבוע ואחרי השבת תמיד מגיע יום ראשון, ואחרי התו השביעי חוזר הדו, ואחרי הצבע השביעי מגיע שוב הראשון... אנו מתהלכים בעולם כשאיננו מודעים לאי שביעות הרצון ועוד פחות מודעים לשביעות הרצון. איך זה? כי לא לימדו אותנו מה זאת שביעות רצון. לא למדנו לזהות את התחושה. (בגלל זה כל כך הרבה אנשים אוכלים הרבה מעבר לתחושת השובע ומגיעים לתחושת הגועל). לא קיבלנו רשות לנו לחוש שביעות רצון, בעוד שאישרו לנו לחוש "לא מספיק טובים" "יש עוד מה לשפר". איננו חשים שמגיע לנו להסתובב בעולם עם תחושה של שביעות רצון. וכאן באה הבשורה: כל אדם הוא שלם, יחיד ומיוחד ומגיע לו להיות שבע רצון מחייו. ובחייו המוני גרמי מדרגות, ואם בגרם מדרגות אחד הוא אינו מתקדם (למשל הקשבה בחדשות מקשה מאד על שביעות רצון), שיפנה את המודעות שלו לאותו גרם מדרגות בחייו שבו הוא יכול למצוא את שביעות הרצון. כי היכן מתחילה שביעות הרצון? בכוונה לחוש שביעות רצון.